למרות ראיית די.אן.איי שנמצאה על פיית בקבוק ממנו שתה בוודאות פורץ שחדר לבית, שופט בית משפט השלום בת"א, איתי הרמלין, זיכה לאחרונה צעיר משתי עבירות של התפרצות זאת מאחר ששרשרת הראיות של הטיפול בראייה הפורנזית על ידי המשטרה היתה חסרה מאוד ולא נותר לבית המשפט אלא לזכות את החשוד.
בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם, צויין כי בין השעה 10:00 ל-19:00 התפרץ לדירתה של המתלוננת, וגנב מן הדירה שעון, מצת עשוי מזהב, ומכונת גילוח שהיו שייכים למתלוננת. עוד נטען בכתב האישום שהנאשם עשה מעשים אלו תוך הפרת הוראה של בית המשפט שעליו להימצא במעצר בית למעט בשעות מסוימות שבהן הותר לו לצאת מן הבית בליווי ובפיקוח לשם קבלת טיפול.
המתלוננת, שהיא בעלת הבית, סיפרה בעדותה שהיא מתגוררת לבד בבית. באותו יום לא הייתה בבית. כשיצאה מן הבית השאירה אחריה בית מסודר. היא חזרה הביתה ביום האירוע בשעה שבע בערב אחרי שלנה אצל בתה, ראתה "תוהו ובוהו" (בלגאן גדול וארון שבור), והתקשרה למשטרה. לדבריה, הפורצים לקחו לקומה השנייה של הבית בקבוקים מתוך שישיית מים שהיא עצמה קנתה יומיים שלושה קודם לכן, הביאה ממכוניתה, והניחה בכניסה לבית בלי לפתוח אותה.
השרשרת נקטעה
חוקר המז"פ המשטרתי סיפר בעדותו כי הגיע לזירה לבד ודגם את בקבוק המים, לאחר ששאל את בעלת הבית אם יש חפצים ששינו את מקומם, ומכאן שככל הנראה לקח דגימות מן הבקבוק כיוון שבעלת הבית אמרה לו שהבקבוק שינה את מקומו. החוקר הבהיר שלקח את מעתקי טביעות האצבע ודגימות הדי.אן.איי מאותו בקבוק. את דגימות הדי.אן.איי לקח מפיית הבקבוק אחרי שפתח את הפקק שלו. החוקר אמר שאת דגימות הדי.אן.איי מהזירה הוא מעביר לחוקר ששולח אותם למעבדה.
בשלב זה של העדות ציינה התובעת המשטרתית , שאין בידיה מסמך המתעד העברה של הדגימות לאדם אחר והסנגורית טענה ששרשרת הראיות של הטיפול בראייה הפורנזית חסרה מאוד. הסנגורית ציינה כי אמנם, המספר הסידורי שהטביע איש מז"פ על המעטפה הסגורה בה שם את המטושים היה זהה למספר שעל המעטפה שהגיעה למעבדה לזיהוי פלילי. אלא שלא היתה כל אינדיקציה בראיות למי מסר איש המז"פ שהגיע לשטח את המעטפה, ולא ברור היה כלל מי טיפל במעטפה בארבעה הימים שבין סגירתה על ידי איש השטח להגעתה למעבדה.
השופט הרמלין ציין בהכרעתו כי הנאשם הכחיש מכל וכל את הטענה שהיה בביתה של המתלוננת. איש לא ראה אותו נכנס לביתה של המתלוננת, או נמצא בתוכו או אף בסביבתו. השאלה המרכזית שנשאלה האם הוכח שהדי.אן.איי של הנאשם נמצא על פיית הבקבוק שנמצא בקומה השנייה בביתה של המתלוננת.
נטל ההוכחה
השופט לבסוף קיבל את טענת הסנגורית, סקר פסיקה שהבהירה את חשיבות שרשרת הראיות מהשטח ועד למעבדה, ואת תכליות הדרישה לשרשרת מלאה. בית המשפט אף קבע שזהו מקרה חריג שבו אין כל שרשרת בכלל מעבר לחוליה הראשונה והאחרונה. והשופט הדגיש שבמקרה כזה הנטל הוא על התביעה, ועצם זה שהמספר על המעטפה זהה לא מעביר את הנטל להגנה.
"בהיעדר שרשרת ראיות כלשהי לא ניתן לקבוע ברמה הנדרשת במשפט הפלילי כי המוצג שנבדק במטה הארצי הוא המוצג שנתפס בשטח והוא לא זוהם בדרך… היעדר מוחלט של שרשרת ראיות בתיק זה פוגע בכוחה ההוכחתי של ראית הדי.אן.איי ובמשקלה, באופן שלא מאפשר להרשיע על בסיסה כראיה יחידה… לנוכח חור שחור ראיתי זה, אני קובע שלא הוכח ברמה הנדרשת במשפט הפלילי כי הדי.אן.איי של הנאשם נמצא בביתה של המתלוננת, ומכאן שלא הוכח שהתפרץ לבית וגנב מתוכו תוך הפרת מעצר בית", סיכם השופט הרמלין בהחלטתו.
לצפייה ודירוג כבוד השופט איתי הרמלין
