שופטי העליון אישרו החלטה קודמת וקבעו כי הסרט "ג'נין ג'נין" לא יוקרן בישראל. בית המשפט העליון קבע, פה אחד, כי יש להטיל על יוצר הסרט, מוחמד בכרי, אחריות בגין ארבע הקרנות של הסרט ג'נין ג'נין, שבוצעו בין השנים 2012-2010. עוד נקבע, בדעת רוב של השופטים שטיין ומינץ, כי יש להטיל על בכרי אחריות בגין פרסום הסרט באתר יו-טיוב וכי יש להותיר את הסעדים שנפסקו בבית המשפט המחוזי, ובכללם צו מניעה גורף האוסר על הקרנת הסרט בישראל, על כנם.
בחודש אפריל 2002, במהלך האינתיפאדה השניה, יצא צה"ל למבצע "חומת מגן" בעקבות פיגוע התאבדות רצחני שאירע בליל-הסדר במלון "פארק" בנתניה, שבו נרצחו 30 ישראלים ונפצעו רבים נוספים. במהלך המבצע נכנסו כוחות צה"ל למחנה הפליטים בעיר ג'נין, שהיוותה מוקד מרכזי להתארגנויות לפיגועים. כוחות צה"ל התריעו בפני האוכלוסיה האזרחית לעזוב את המקום, ולאחר מכן ניהלו לחימה בתנאים קשים בשטח בנוי ומאוכלס בצפיפות. בקרבות נהרגו 23 חיילי צה"ל ונפצעו עשרות. בצד הפלסטיני נהרגו 52 איש, כמחציתם מחבלים.
בסמוך לאחר המבצע, יצר בכרי את סרטו הדוקומנטארי-כביכול, שבו מובאות תגובות של תושבים פלסטיניים לאירועים שהתרחשו במהלך המבצע, ובכללן תיאורים של מעשים קשים שבוצעו כביכול על ידי חיילי צה"ל במהלך הלחימה. תביעתו של מגנאג'י, שהשתתף בלחימה בג'נין, הוגשה בשנת 2016, לאחר שגילה כי צילום שבו הוא מזוהה שולב בעיצומה של אחת הסצנות בסרט. התביעה הוגשה בגין ארבע הקרנות של הסרט שנערכו בין השנים 2012-2010, וכן בגין העלאת הסרט לאתר יו-טיוב.
סוגיית ההתיישנות
בפתח פסק דינו, בית המשפט העליון חזר בקול צלול וברור על קביעות שנאמרו בעבר בפסיקה, ולפיהן הסרט "ג'נין ג'נין" הוא סרט שקרי הכולל כזבים ובדיות על חיילי צה"ל. כמו כן, נקבע כי הסרט מהווה לשון הרע כלפי מגנאג'י באופן אישי. זאת, משום ששילוב צילומו של מגנאג'י בעיצומה של סצנה – שבה תואר מעשה ביזה שכביכול בוצע באיומי נשק כלפי אחד המרואיינים בסרט – בכוחו לקשור בין מעשה הביזה הנטען למגנאג'י עצמו. בנוסף לכך, נקבע כי יש בהקשר הדברים הכולל של הסרט כדי להשליך על האופן שבו הצופה הסביר צפוי לתפוש את מגנאג'י, בהיותו מזוהה כמי שנטל חלק בלחימה בג'נין במבצע "חומת מגן".
עיקר הדיון בפסק הדין נסב על סוגיית ההתיישנות, שביחס לחלק מהיבטיה נחלקו דעות השופטים. לגישתם של שלושת השופטים, יצחק עמית, אלכס שטיין והשופט דוד מינץ, תביעתו של מגנאג'י לא התיישנה. השופט שטיין (בהסכמת השופט מינץ) סבר כי יש לסווג את פרסום הסרט כ"עוולה נמשכת" החל ממועד צאתו של הסרט לאור בשנת 2002 ועד עצם היום הזה, וכי תביעתו של מגנאג'י כלל לא התיישנה ביחס לכל התקופה האמורה. זאת, משעה שמדובר בפרסום פוגעני שנותר במרחב הציבורי ולא הוסר ממנו במשך כל התקופה.
לעומת זאת, השופט עמית סבר בדעת מיעוט כי אין מדובר בעוולה נמשכת, וכי יש להשקיף על ארבע ההקרנות המאוחרות של הסרט (בשנים 2012-2010) שבגינן הוגשה התביעה, כעל פרסום חוזר המקים לנפגע עילת תביעה עצמאית, כך שיש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד ביצוען של הקרנות אלו. זאת, לנוכח פרק הזמן הממושך שחלף בין מועד צאתו של הסרט לאור בשנת 2002 לבין מועד ארבע ההקרנות האמורות, ובהעדר הקרנה רציפה של הסרט במהלך השנים. בנוסף לכך, השופט עמית קבע (בהסכמת השופט מינץ) כי בחירתו של מגנאג'י שלא לצפות בסרט במשך שנים ארוכות, למרות ידיעתו על אודות הסרט ועל ההליכים המשפטיים שהוגשו בעקבותיו, אין בה כדי לדחות את פתיחת מירוץ ההתיישנות.
מי העלה ליו-טיוב?
באשר להעלאת הסרט לאתר יו-טיוב, נקבע ברוב דעות של השופטים שטיין ומינץ כי חרף העדרן של ראיות הקושרות את בכרי להעלאת הסרט לאתר, יש להטיל עליו אחריות בשל כך. זאת, בשל השילוב בין מעשהו המקורי של בכרי המתבטא בהצגת הסרט במרחב הציבורי, לבין מחדלו המתמשך המתבטא בהעדר כל ניסיון מצדו להביא להסרת הסרט מהאתר, בהעדר הכחשה מצדו לגבי אמיתות תוכנו של הסרט, ובהתחשב בציפייה הסבירה כי הסרט יתגלגל אל רשת האינטרנט. מנגד, השופט עמית עמד על כך שלפי התשתית הראייתית שהונחה, העלאת הסרט לאתר יו-טיוב נעשתה על ידי צד שלישי, ללא ידיעת בכרי ומבלי שנתקבלה הסכמתו. לפיכך, השופט עמית סבר, בדעת מיעוט, כי לא ניתן להטיל על בכרי אחריות בשל כך.
בדעת רוב של השופטים שטיין ומינץ, נקבע כי יש להותיר על כנם את הסעדים שפסק בית המשפט המחוזי, בכללם צו מניעה גורף האוסר על הקרנת הסרט בישראל ופיצוי למגנאג'י בסך 175 אלף שקלים. השופט עמית סבר, בדעת מיעוט, כי יש לצמצם את היקפו של צו המניעה. לגישתו, בהינתן שאורכו של הסרט המלא עומד על למעלה מ-50 דקות, ובהינתן שאורכו של הקטע בסרט שבו מופיע מגנאג'י מסתכם בארבע שניות בלבד, אזי יש להסתפק בהסרת הקטע בסרט שבו מופיע צילומו של מגנאג'י.
כמו כן, לנוכח מסקנתו בדבר העדר אחריות של בכרי להעלאת הסרט לאתר YouTube, השופט עמית סבר כי יש להתאים את שיעור הפיצוי ולהעמידו על סך של 100 אלף שקל. בהעדר ערעור מצדו של מגנאג'י על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שלושת השופטים הותירו על כנה את הקביעה כי אין מקום ליתן צו המורה על הסרת הסרט מאתר יו-טיוב.
לצפייה ודירוג כבוד השופט יצחק עמית
