הרכב שופטי בית המשפט המחוזי ת"א, בראשות השופטת גיליה רביד, גזר 6 שנות מאסר ופיצויים של 100 אלף שקלים, על רענן יוסף, שהורשע בהתאם להודאתו בעבירות מין שביצע בבתו עת הגיעה לגיל 5 ובמשך כשש שנים. לבקשת המתלוננת התיר ביהמ"ש את פרסום שמו של האב, אף שהוא עצמו התנגד לכך. עורכי הדין מור עטיה ובועז קניג, שמייצגים את הנאשם, שוקלים לערער על גזר הדין לבית המשפט העליון. "כיום, בחלוף עשרות השנים, מדובר באדם שונה בתכלית מהאדם שביצע את העבירות ובית המשפט לצערי לא נתן לעובדה זו את המשקל המתאים. מרשי יגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט העליון", כך לדברי הסנגורים.
על פי כתב האישום, החל משנת 1984 ובמשך כשש שנים ביצע יוסף שורה של עבירות מין בבתו הקטינה, בין היתר בבית בו התגוררו, בבית נוסף שהיה בבעלותם ולעיתים עת היה לוקח אותה לטיולים ופעילויות שונות. הנאשם ביצע את המעשים המגונים באופן תדיר בניגוד לרצונה ותוך ניצול מצבה וגילה. לאחר עדות המתלוננת הודה הנאשם במיוחס לו והורשע בעבירות מעשה מגונה בכפייה, תקיפה מינית ועבירות מין במשפחה.
מצולקת לעד
בגזר הדין ציין בית המשפט כי עבירות מין במשפחה זכו לגינוי ולהוקעה בפסיקה. "רבות נכתב", כך לפי גזר הדין, "על הפגיעה הקשה בנפשו של קורבן לפגיעה מינית במשפחה, טראומה שהוא עתיד לשאת לאורך שנים, אם לא עד שארית חייו. עוד צוין כי הפגיעה בערכים המוגנים היא אפוא גדולה מאוד. זו פגיעה באוטונומיה של הגוף, שלימות הגוף והנפש, שמירה על שלומם, ביטחונם וכבודם על קטינים וחובת ההגנה על התא המשפחתי. הנאשם הפר ערכים מוגנים אלה פעמים רבות, באופן תדיר ולאורך שנים. בכך עיצב באופן פגום ומעוות את ילדותה של המתלוננת. פגע בנפשה והותיר אותה מצולקת לעד".
"הנאשם", נכתב עוד, "הינו מחולל המעשים והפוגע היחיד. מידת אשמו היא ברמה גבוהה. הנאשם דרס ברגל גסה את תפקידו כאב. במקום לשמור על בתו מכל רע ולספק לה בית מוגן ושלו, הוא פגע בעצמו, בתוך ביתה, לצורך סיפוק צרכיו המיניים. מדובר היה במעשים מתוכננים. לצורך ביצוע חלק מהם הנאשם מצא תואנות כדי להגיע עם בתו לדירה… הנאשם ניצל שעות כושר עת רחץ את המתלוננת באמבטיה, בעת שיצאו לרכיבה על אופניים וכיוצא בזה".
ללא חרטה אמיתית
ביחס לנאשם ציין בית המשפט כי: "באופן פרדוקסאלי נדמה שהנאשם חוות את עצמו כ'קורבן' על רקע הגשת התלונה נגדו. הנאשם ביטא חוסר הבנה למניעיה של המתלוננת בהגשת התלונה באומרו "מה יצא לה מזה שאשב בכלא"? בכך ביטא חוסר הבנה למצוקות בתו, לפוסט טראומה שמלווה אותה ולערך התרפויטי שעשוי להיות מבחינתה לתלונה עצמה. אם לא די בכך, הרי שהנאשם הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה נגד המתלוננת בדרישה להחזר כסף או מתנות שנתן לה במהלך השנים. הודאתו לפנינו מבטאת אפוא לקיחת אחריות משפטי, אבל לא לקיחת אחריות הורית וחרטה אמתית".
בית המשפט ציין כי לזכות הנאשם ייאמר שהוא לא התכחש לביצוע המעשים בעת שהמתלוננת התעמתה עמו עוד בשנת 2005 ואף הודה בביצועם בפני אשתו ובנו, אך מעבר לכך, תחת הנחה ש"את הנעשה אין להשיב" הנאשם המשיך הלאה בחייו. כמשתקף בדו"ח הערכת המסוכנות, הנאשם התקשה במהלך הראיון עמו להסביר את התנהגותו. למתלוננת אמר שהמעשים היו פועל יוצא של צורך מיני והעובדה שהייתה זמינה עבורו. עיוות מחשבתי זה שהוביל להתנהלות חריגה ולא נורמטיבית – לא זכה להתייחסות מקצועיות או לטיפול יזום לאורך השנים.
עורכי הדין מור עטיה ובועז קניג, שמייצגים את הנאשם, מסרו: "בתיק זה מדובר באירועים מלפני כ-30 שנה. מרשנו מסר הודאה מלאה כבר בחקירתו. כיום, בחלוף עשרות השנים, מדובר באדם שונה בתכלית מהאדם שביצע את העבירות ובית המשפט לצערי לא נתן לעובדה זו את המשקל המתאים. מרשי יגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט העליון".
______________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת גיליה רביד
_______________________________________
_________________________________________
