שיהוי בלתי תקין בתשלום פיצויים על ידי המדינה בתביעת רשלנות רפואית, כך קבעה בדו"ח ביקורת, מ"מ נציבת תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, זאת לאחר שעוכבו 2.7 מיליון שקלים שהורי צעיר שהתאבד היו אמורים לקבל מחברת הביטוח של המדינה "ענבל" בעקבות פסק דין.
לפני מספר חודשים, בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב את המרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב לפצות בכ-2.7 מיליון שקל משפחה של צעיר שהיה מאושפז במוסד וקפץ אל מותו מקומה תשיעית במהלך חופשה בבית הוריו.
השופטת חדוה וינבאום וולצקי קבעה שצוות המרכז הרפואי התרשל בהחלטות הכרוכות בטיפול בצעיר, כגון העברתו מהמחלקה הסגורה לפתוחה, שינוי בטיפול התרופתי ושחרורו לחופשה מבלי לאבחן את מצבו.
כעבור זמן מה, ולאחר שלא קיבלו את הכסף מחברת הביטוח ענבל, עורכת הדין של המשפחה פנתה לנציבות בטענה כי בא כוח המדינה ובית החולים הציבורי, שנתבעו בתביעת רשלנות רפואית בה זכו מרשיה, עיכב את ביצוע פסק הדין בתיק, המורה לנתבעות לפצות אותם, מבלי שהגיש בקשת עיכוב ביצוע לערכאה השיפוטית, ואף לא השיב כראוי לפניותיה בנושא.
בא כוח המדינה, טען בהתייחסותו כי יש לדחות התלונה, בין היתר, משום שהוא אינו הגורם האמון על תשלום הפיצויים או על קבלת ההחלטה בדבר הגשת ערעור על פסק הדין בצד בקשה לעיכוב ביצועו, ועניין אחרון זה נתון להחלטת הקרן הפנימית לביטוחי ממשלה "ענבל" ובית החולים, כמו גם לאישור פרקליטות המדינה. לשיטת הנילון, הוא עשה מאמצים לקדם את הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום כספי הפיצויים הועברו למרשיי הפונה תוך זמן סביר.
בהתייחסות פרקליטות המדינה נטען, כי לא נעשתה אליה כל פניה בשאלת תשלום הפיצויים או עיכוב ביצוע פסק הדין, וכי היא רק נתבקשה למסור עמדתה לגבי הגשת הערעור עליו, בעקבות פנייתה של "ענבל" בעניין זה, וסברה כי אין לעשות כן.
התנהלות בעייתית
בפתח הדיון בסוגיית עיכוב ביצוע פסק הדין, ציינה מ"מ הנציב, כי חרף הנסיבות המצערות המפורטות בפסק הדין חל שיהוי בלתי תקין בתשלום סכום הפיצויים לתובע וכן בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לערכאה השיפוטית, בקשה שבסופו של יום נדחתה.
עוד צויין, כי העובדה שהנתבעות בתיק הן המדינה ובית החולים, וכי ענבל היא האמונה על העברת כספי הפיצויים לידי התובע, אינה מסירה מאחריותו של בא כוח המדינה, מלפעול לביצוע פסק הדין במועדו ולחילופין להגשת בקשה לעיכוב ביצועו, והכל בהתאם להנחיות ולכללים החלים על מייצגי המדינה בערכאות.
לאחר זאת, הזכירה מ"מ הנציב כי עצם הגשתו של ערעור על פסק דין, ודאי שקילת אפשרות זו, אינה מעכבת, את תשלום הפיצויים שהושתו במסגרתו, כאשר הדברים נכונים ביתר שאת כאשר עניינו של פסק הדין, עליו מבקשים להשיג, הוא תשלום כספי.
נוכח האמור, נקבע, כי ככלל על הנתבעות, היה לפעול לתשלום מיידי של פסק הדין שניתן לחובתן, ולחילופין להגשת בקשה לערכאה השיפוטית לעיכוב ביצוע התשלום, בהקדם, ולקבל אישורה לכך.
בסיכומו של דבר מ"מ הנציב ציינה כי פרקליטות המדינה לא היתה מעורבת בסוגיית תשלום הפיצויים לתובע או בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ולנוכח כלל המפורט לעיל, לא נמצא כי נפל פסול בהתנהלות מייצגי המדינה בערכאות שהיו מעורבים בסוגיית תשלום הפיצויים. אולם הוסיפה וציינה, כי נדמה שהשיהוי הבלתי תקין בתשלום הפיצויים נבע, בין היתר, מהתנהלותן של "ענבל" ו/או בית החולים – שאינם נמנים על הגופים המבוקרים על ידי הנציבות – אשר על פני הדברים היו אמורים לגבש במהירות עמדתם בדבר הגשת ערעור בלוויית בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין או לשלם את סכום הפיצויים באופן מיידי.
עוד נקבע, כי על פני הדברים "ענבל" לא פעלה בהתאם לאמור בסעיף 16 להנחיית פרקליט המדינה, משהיא פנתה לקבלת אישור הפרקליטות להגשת הערעור על פסק הדין באיחור, ולא בהתאם לקבוע בהנחיה. במצב דברים זה, מצאה מ"מ הנציב להעביר החלטתה למשנה לפרקליט המדינה ול"ענבל", לכל טיפול שימצאו לנכון.
