משפחה לא בוחרים. אם בעבר הוויכוחים המשפחתיים, התרחשו בעיקר סביב השולחן השבת, היום הפכו קבוצות הוואטסאפ המשפחתיות לכר נרחב של ויכוחים שלפעמים קצת מאבדים שליטה עליהם. מקרה שכזה באזור השרון הגיע אפילו לכתב אישום בגין איומים, שהסתיים באחרונה עם זיכוי הנאשם לאחר שהשופטת קבעה בין השאר כי הנאשם: "לא צפה ברמה גבוהה של הסתברות כי דבריו יגרמו למי מהם לפחד".
על פי כתב האישום שהוגש קצת לאחר חצות איים הנאשם לפגוע באחותו ובבני משפחתה, בכך שאמר לה בקבוצה המשותפת לו, לה ולבני המשפחה, בכוונה להפחידם או להקניטם: "זונות למה לא עונים סמרטוטים לא יודעים לשפוט בצדק… אתם המיץ של הזבל אני אפגע בכולכם… לא לדאוג הכל במחשבה תחילה אני יפתח אותכם בבי…1 ש… 2 ע… 3… ווווכככככוווו".
התביעה המשטרתית הודיעה בדיון הראשון כי קיימת אפשרות שתעתור למאסר בפועל היה והוא יורשע בעבירה המיוחסת לו בתיק זה. במסגרת התשובה לאישום טענה עו"ד אורית שלו, שייצגה את הנאשם מטעם הסניגוריה הציבורית, כי הנאשם לא מכחיש שבתקופה הרלוונטית היה "ריב משפחתי" והודה גם באמירת דברים גסים ברוח הדברים שעלו בכתב האישום, אך טען שהדבר היה הדדי וכי מהצד השני נאמרו מילים דומות. כמו כן, נטען כי מדובר בסגנון מילים הדדי וברור שלא מדובר באיום.
תקופה לא טובה
בעדותה המתלוננת סיפרה כי השיחה הספציפית הייתה בתקופה שבה הנאשם "היה בתקופה לא טובה עם עצמו", וכי הרגישה פחד אך ידעה שהוא לא באמת מתכוון לדבריו. הנאשם בעדותו אישר שכתב את הדברים המצוטטים בכתב האישום וכי הוא מבין שמדובר באיום. אולם, מיד לאחר מכן הסביר שכתב את הדברים כי אחיו הוציאו נגדו צו הרחקה מאמו וזה עורר כעס במשפחה, ואף התנצל על דבריו. בחקירה נגדית הנאשם הדגיש כי הוא לא ניסה להפחיד או לאיים באמצעות ההודעות שכתב, אלא רק פרק תסכול וכעסים.
כשהנאשם הודה בכתיבת הדברים ומשהמתלוננת אמרה כי הדברים הפחידו אותה, אזי, טענה התביעה, שיש לקבוע כי היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בעבירת האיומים התקיים אצל הנאשם בשעת אמירתם. עו"ד שלו, עתרה לזיכויו מביצוע העבירה, ועמדה על הצורך לבחון את דבריו באמת מידה אובייקטיבית וטענה כי הדברים שנכתבו אינם יותר מדיבורים ערטילאיים שנאמרו מתוך תסכול ואשר לא היו גורמים לאף אדם סביר לפחד מפני האפשרות של פגיעה בו או באחרים.
עוד טענה הסנגורית באשר להודאתו בחקירתו במשטרה, שהדברים נרשמו באופן שונה במקומות שונים בהודעתו, וכי זו תהיה פרשנות שגויה ללמוד על הכוונה של הנאשם מתשובתו הסתמית לשאלה אחת, בעוד שדברים אחרים שאמר מצביעים על כוונה אחרת לגמרי.
חסר יסוד נפשי
בסופו של דבר, השופטת רקפת סגל מוהר זיכתה אותו וקבעה כי בחינת תוכנו של האיום צריך שתיעשה בתוך ההקשר שבו הוא הושמע, אף אם צריך שיושמע בליווי היסוד הנפשי המתאים וייקלט אצל האדם האחר, אין הכרח בכך שיגרום בפועל לפחד או לחשש בלב האדם שקלט אותם. לכן, נקבע כי לא ניתן לייחס משקל מכריע לדברי המתלוננת לפיהם דברי הנאשם גרמו לה לתחושת פחד. בית המשפט גם ציין שאף המתלוננת הוסיפה כי היא ידעה שהנאשם לא מתכוון לדבריו והם נאמרו מתוך תסכול.
כמו כן, השופטת קבעה כי העובדה שהנאשם אישר בחקירתו בדיעבד כי הוא מבין שהדברים שאמר מהווים איום, אין בה כדי לענות על הדרישה להתקיימות היסוד הנפשי של כוונה להפחיד בעת שנאמרו. "לא שוכנעתי מעל לכל ספק סביר", כתבה השופטת, "כי בעת הרלבנטית התכוון הנאשם להפחיד או להקניט את המתלוננת או את מי מאחיו האחרים, ולא צפה ברמה גבוהה של הסתברות כי דבריו יגרמו למי מהם לפחד, והתרשמתי כי מדובר היה בדברים שנאמרו על ידו אגב אמירת דברים רבים נוספים שהיו בוטים, מכוערים וגסים כשלעצמם על רקע של כעס, עלבון ותסכול, החלטתי לזכותו מביצוע עבירת האיומים המיוחסת לו, ולו מחמת הספק".
_________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת רקפת סגל מוהר
_________________________________________________
