שופטת בית משפט השלום בקריות, לובנה שלאעטה חלאילה, דחתה תביעת פיצויים נגד חברת טיולים, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, תושב ואזרח ישראלי, בעקבות נפילתו מסוס, במהלך טיול במדינת קירגיסטן.
השופטת גם חייבה את התובע בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15 אלף שקלים.
התובע יצא לטיול רכיבת סוסים במדינת קירגיסטן.
ביום השלישי לטיול, תוך כדי דהירת התובע על סוס אשר ניתן לו ע"י הנתבעת או מי מטעמה, נפתח לפתע האוכף עליו ישב התובע וכתוצאה מכך הוא עף מגב הסוס, גופו הוטח על הארץ בעוצמה רבה והוא נפגע עקב כך בכל חלקי גופו ובעיקר בכתף ימין.
התובע טען בכתב התביעה כי במועד התאונה לא הייתה לו ידיעה או יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה וכי התנהגות הנתבעת, מעשיה ומחדליה, מתיישבים יותר עם אי שמירה על כללי זהירות מקובלים מאשר על שמירתם, ומכאן, יש להחיל את כלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ונטלי הראיה והשכנוע חלים על הנתבעת.
לחילופין, נטען כי התאונה ארעה מחמת רשלנות הנתבעת שמתבטאת בין היתר במעשים או במחדלים הבאים; ארגנה טיול באופן רשלני שאינו מותאם למטיילים, לא ערכה סיור מקדים ממצה ואחראי כדי לאמוד את רמת בטיחות הטיול, מקצועיות בעלי חוות הסוסים, בדיקת תקינות הציוד, לא דאגה לבדוק בעצמה אם האוכפים הונחו על גבי הסוסים באופן בטיחותי, לא דאגה לכך שיהיה צוות מלווה שתפקידו לסייע בעת אירוע תאונה, העסיקה מדריכים מקומיים שאינם מיומנים ומקצועיים, לא דאגה שלטיול יתלווה רכב מרכבי החברה אשר יקל על פינוי נפגעים, לא דאגה שיתלווה חובש מוסמך עם ציוד רפואי, לא סיפקה למטיילים אמצעים מספקים או אביזרים לשמירה על ביטחונם ונהגה כפי שחברת טיולים סבירה לא היתה נוהגת בנסיבות העניין.
מנגד, טענה הנתבעת כי עסקינן באירוע שאינו מקים כל עילה בנזיקין.
עפ"י הנטען, הנתבעת הייתה הגורם שתכנן וארגן את הטיול נשוא התביעה, ותפקידה הסתכם בתיווך בלבד בין משתתפי הטיול לבין חברת התיירות המקומית, אשר הייתה אמונה בין היתר על פעילות הרכיבה על סוסים, סיפקה את הציוד הנלווה ומדריכי רכיבה. הנתבעת טענה כי למשתתפי הטיול הייתה נציגה אשר הייתה אחראית על ארגון הקבוצה והיא אף ביצעה בדיקות מטעמה לספקי השירותים המקומיים ואישרה את מסלול הטיול והרכיבה.
הסתכנות מרצון
הנתבעת טענה כי לא הייתה לה כל שליטה על הנעשה בחוות הסוסים שבבעלותה ושליטתה של חברת התיירות המקומית, ולכן, מלוא האחריות לפעילות הרכיבה בחסות חוות הסוסים ולשלומם ובטיחותם של משתתפי הטיול רובצת לפתחה של חברת התיירות המקומית בלבד ועוד הוסיפה כי מסלול הטיול תוכנן בקפדנות ומקצועיות והיא לא חסכה משאבים כדי לספק למטיילים טיול בטיחותי ומהנה.
הנתבעת הוסיפה כי מדובר בהסתכנות מרצון מצד התובע, מרצונו הטוב וללא כל כפייה, ומשכך אין הוא יכול לבוא בטרוניות על אופי המסע אשר טיבו ומהותו היו ידועים לו היטב מראש ומבעוד מועד.
ברמה העובדתית ובמקרה הטוב מנקודת ראותו של התובע, ניתן לומר כי לא הוכח כי נפילתו נגרמה עקב פתיחת האוכף ולא ניתן לבסס ממצא פוזיטיבי כנטען בתביעה, על בסיס גרסתו של התובע ושל חברו, שעה שבחלקים מהותיים מהעדות נפלו סתירות ביניהם ובין עדותו של כל אחד מהם בבית המשפט לבין התצהיר שהגיש. במקרה הפחות טוב, ניתן לקבוע כי גרסתו של התובע נסתרה בעדויותיהם של עדי הנתבעת, לפיהן לאחר שכולם הגיעו אל התובע לאחר הנפילה, רגעים בודדים עד דקה ממועד אירועה, לא הבחינו כי האוכף היה פתוח או משוחרר. כולם גם העידו כי נעשה שימוש באותו אוכף לאורך כל הטיול, מה שבהחלט יכול לשלול תקלה בו.
ללא רשלנות
השופטת שדחתה את התביעה לא קיבלה את טענת התובע כי סיבת הנפילה היא שהאוכף נפתח. בפסק הדין ציינה כי "נפילה בזמן דהירה על סוס, ודאי בתנאי מזג אויר גשום יכולה להיגרם מסיבות שונות, כולל אי יציבות של הרוכב. עצם הנפילה אינה יכולה ללמד על סיכון בלתי סביר ואינה מעבירה את הנטל. הטענה כי הנפילה נגרמה עקב פתיחת האוכף לא רק שלא הוכחה, היא נסתרה בעדותם של עדי הנתבעת לפיה האוכף לא היה פתוח או משוחרר לאחר התאונה ובדבר דהירתו הפראית של התובע, אשר בהחלט יכלה להיות סיבה סבירה לאירוע… לא הוכח כי הנפילה קשורה למעשה או מחדל של הנתבעת או של מי מטעמה".
השופטת התייחסה גם לסוגיית אחריות מארגן הטיול באשר לבחירת הספק המקומי: "גם אם התובע היה מצליח להוכיח כי התאונה אירעה בשל פתיחת אוכף שלא נקשר היטב, אין די בכך כדי ללמד על רשלנות בבחירת הספק המקומי. מדובר בחברה מורשית במדינתה ומארגן הטיול העיד על המהלכים אותם נקט לפני ההתקשרות עם הספק ואף נשמעו עדויות אודות היקף הפעילות של החברה ולא הוצגו כל ראיות סותרות מטעם התובע בעניין".
לצפייה ודירוג כבוד השופטת לובנה שלאעטה חלאילה
