תושב ירושלים, הועמד לדין באשמה של תקיפת שכנו – פקח בשיטור הקהילתי. השופט שדן בתיק, השופט (בדימוס) פאול שטרק, החליט לזכות את האזרח וקבע בין השאר כי מדובר בהגנה עצמית ו"אכיפה בררנית". הסיבה: דווקא הפקח היה זה שהיכה ראשון ולמרות זאת, נגדו לא הוגש כתב אישום. "יש לנחש", כתב השופט שטרק, "שהסיבה לכך היא שהמתלונן היה מוכר בתחנה וחלק מהמחלקה לשיטור קהילתי, והנאשם לא".
על פי עובדות כתב האישום, הנאשם גר בסמיכות למתלונן, באחד הימים בשעות הלילה, ניגש הנאשם לחצר ביתו של המתלונן, בה נכח המתלונן יחד עם ילדיו ואשתו וביקש מהמתלונן שיהיה בשקט תוך ניסיון להיכנס לחצר ביתו. המתלונן בתגובה דחף את הנאשם מחצרו וזה היכה את המתלונן באמצעות מוט ברזל בראשו. עקב מעשה הנאשם נגרם למתלונן חתך במצח ונזקק לטיפול רפואי בדמות הדבקה. בגין מעשים אלה, הואשם הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש.
במהלך המשפט העיד המתלונן, שהינו פקח בשיטור העירוני במשך 8 שנים. באותו ליל שבת ישב על מדרגות בחצר המגודרת סמוך לדירתו. הוא שמע קול הקורא וגם אומר לילדיו להיכנס לבית. המתלונן ניגש לשער לחצר. הנאשם (המתלונן מסר כי לא מכיר הנאשם), עם מבט מאיים קרא למתלונן לצאת ואמר לו "בוא". היה חשוך. המתלונן ניגש לנאשם והדף אותו מחוץ לחצר. אז לפתע הרגיש מכה בראש והתמלא בדם. המתלונן אישר כי קודם הדף הנאשם בטרם זה הביא את מוט הברזל.
הגנה עצמית?
מנגד, הנאשם העיד כי התלונן פעמיים כנגד המתלונן עקב רעש מחצר המפריע לשינת ילדיו. התלונה האחרונה היתה חודש לפני האירוע. כל פעם שהגיעו המשטרה כלום לא נעשה כנגד המתלונן. בעת האירוע לדברי הנאשם, הוא ירד במדרגות בגישה לשער החצר של המתלונן. הוא עמד ליד השער אך לא נכנס לחצר. הנאשם ביקש לשוחח עם מהמתלונן לבקש ממנו וילדיו להיות בשקט. המתלונן צעק על הנאשם. אז המתלונן ניגש אליו ונתן לו מכה בפנים ודחף אותו אחורה. בתגובה הנאשם תפס חפץ שהיה במקום וזרק אותו על המתלונן וברח. לדבריו כל האירוע היה פחות מדקה.
השופט, שזיכה את הנאשם, קבע כי הסבר סביר יותר לטעמו הוא הסבר הנאשם, כי לאחר שחטף מכה אחז בחפץ וזרק אותו לכיוון המתלונן ובכך נגרם החבלה במצח המתלונן. "נחה דעתי", נכתב בהחלטה, "כי יש לקבל גרסת הנאשם מאחר ומדובר בגרסה עקבית עם מעט מאד ואם בכלל סתירות פנימיות… לפי עדותו של המתלונן, בניגוד לעדותו במשטרה ובבית המשפט, הגיע לשער עצבני ונתן לנאשם מכה. כאמור קיים חיזוק לעדותו של הנאשם כי מדובר באגרוף בפניו. המסקנה מתבקשת הינה כי בעקבות מעשה המתלונן, הנאשם זרק על המתלונן מוט ברזל".
השופט שטרק הוסיף כי לשיטתו מדובר היה בהגנה עצמית: "מבחינה גופנית, המתלונן היה יותר גדול ובעל הכשרה מקצועית כאיש שיטור קהילתי. התרשמתי, כי המתלונן בעל מבנה גוף של אדם שהולך לחדר כושר ומרים משקולות. המתלונן הגיע לשער כשהוא עצבני, לכן לנאשם לא היה ביטחון כי המתלונן יסתפק במכה או הדיפה. בנוסף, בסרטון תועדו דברי המתלונן כי אם היה תופס את הנאשם היה הורג אותו… עובדה כי הנאשם הסתפק בכך וברח, לכן על פניו מדובר במעשה מידתי נוכח הנסיבות, תוך האירוע ללא כוונה מעבר לרצון להימלט".
אכיפה בררנית
פרט להגנה עצמית, השופט שטרק גם הוסיף כי קיימת בתיק זה "אכיפה בררנית", מצד המשטרה. לדבריו, כאשר הנאשם הגיע לתחנה, להתלונן על מעשה אלימות נגדו ומיד נחקר כחשוד, לעומת המתלונן אשר הגיע לתחנה לאחר מפגש עם שוטרים, אשר הגיעו לזירה בעקבות דיווח על האירוע.
"על פניו היה חוסר איזון באופן שבו המשטרה טיפלה במתלונן לעומת הנאשם. למה מלכתחילה להעדיף המתלונן על פני הנאשם? האם בהיותו המתלונן פקח בשיטור קהילתי, שהיה מוכר בתחנת משטרה, יש להביא להטיית המשקל לטובת המתלונן באופן גביית עדויות?", כתב השופט שטרק.
עוד הוסיף: "השוואת העדויות בין המתלונן והנאשם ברור על פניו, כי המתלונן לכל הפחות ביצע "תקיפת סתם". יש אין ספור כתבי אישום המונחים יום יום בפני בית המשפט עם כתבי אישום כנגד שני הצדדים לאירוע תקיפה, כגון האירוע נשוא כתב האישום. יש ראיות התומכות בהגשת כתב אישום כנגד המתלונן ללא קשר למעשה הנאשם לאחר מכן – יש לשים הדגש על "אחר מכן" משמע, המתלונן היה הראשון לבצע מעשה פיזי כנגד הנאשם".
______________________________________________________
