לפעמים עדיף להשאיר את הידיים בכיסים. אדם שחברו לעבודה תפס את ידו, והוא בתגובה היכה אותו באכזריות עמד לדין על תקיפתו והואשם בעבירת חבלה חמורה. לשמחתו, השופטת שושנה פיינסוד-כהן, מבית משפט השלום בעכו, קבעה כי תפיסה הינה תקיפה וכי תגובת הנאשם נעשתה מתוך הגנה עצמית ועל כן הוא זוכה.
על פי כתב אישום, הנאשם ועובד אחר התווכחו במקום העבודה. המתלונן הגיע והתערב בוויכוח. לאחר הוויכוח הנאשם והמתלונן יצאו לחניון מקום העבודה, כאשר הנאשם התקרב אל המתלונן כאשר הוא אוחז בידו השמאלית דבר מה ושאל אותו מדוע התערב בסכסוך. בתגובה, תפס המתלונן את ידו השמאלית של הנאשם והחזיקה מאחורי גבו. הנאשם, שניסה להשתחרר מהאחיזה, חבט בפניו של המתלונן באמצעות ידו הימנית. כתוצאה מהחבטה נפל המתלונן ארצה ונגרמה לו חבלה חמורה.
כבר בפתח המשפט הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, אולם טען שפעל מתוך ההגנה העצמית. על כן, לא נשמעו ראיות ולא נוהלה פרשת הגנה והסיכומים נשמעו בעל פה על סמך כתב האישום כלשונו. בסיכומיו, טען הסנגור, כי מטרת מכת האגרוף הייתה רק על מנת להשתחרר מאחיזתו של המתלונן אשר בעקבותיה חש בסכנה מוחשית לגופו ולחייו וכן ציין כי המתלונן היה זה שנקט באלימות לראשונה. עוד נטען כי בנסיבות העניין התמלאו כל תנאי הסייג וכי ככל שישנו ספק הרי שהוא פועל לטובת הנאשם.
התביעה טענה מאידך, כי הנאשם ניגש אל המתלונן באופן יזום בחניון, כאשר ברקע התערבותו של המתלונן יום קודם לכן בסכסוך של הנאשם עם אדם אחר, תוך שהנו אוחז דבר מה ביד שמאל ובאופן שהמתלונן חש מאוים. בנסיבות העניין נטען כי לא מתקיימים התנאים המצטברים אשר נקבעו בפסיקה להגנה עצמית. עוד נשקלה שתיקת הנאשם שבחר שלא לנהל פרשת הגנה ולא להעיד באיזה חפץ אחז מאחורי גבו, עובדה שנותרה בגדר תעלומה גם במועד הכרעת הדין.
סכנה ברורה?
השופטת פיינסוד כהן ציינה בהכרעת הדין כי ניצבת כעת השאלה – מי מהצדדים פעל כהגנה עצמית. האם המתלונן אשר ביצע תקיפה, פעל כהגנה עצמית, או האם הנאשם פעל כהגנה עצמית? או בכלל שניהם? על כך ענתה השופטת כי עובדות כתב האישום מלמדות כי המתלונן הוא זה שתקף ראשון את הנאשם ומעשה התקיפה הינו אחיזת ידו השמאלית של הנאשם מאחורי גבו. כמו כן, ציינה השופטת מאחר ואין כתב האישום מלמד על טיבו של החפץ בו אחז הנאשם אי אפשר לדעת האם המתלונן חש מאוים.
"האם", כתבה השופטת בהחלטתה, "מדובר היה באלה או שקית אוכל, האם ספר או סכין. האם דבר אשר נחזה להיות כאבן, אלה או סכין, או דבר מה אחר. כמו כן אין בפניי כל פרט המלמד על כך כי צורת אחיזתו הייתה מאיימת או כי נשקפה ממנו סכנה ברורה למתלונן ומשכך לא הוכחה הטענה למאוימות של המתלונן על ידי הנאשם".
עוד הוסיפה: "הנאשם מצא לנכון להכות במתלונן מכת אגרוף אחת עם ידו הפנויה. דומה בעיני כי לא ניתן לשלול כי מדובר בפעולה נחוצה על מנת להשתחרר… אין כל חולק, כי מבחינת תוצאת ההכאה, מכת אגרוף שהוטחה בפניו של המתלונן הסבה למתלונן חבלה חמורה… יחד עם זאת יש לשאול האם, אם היה מכה באופן חלש יותר, ככל שביכולתו של אדם לשלוט בעוצמת המכה אותה הוא מכה כאשר ידו אחת מרותקת מאחורי גבו, היה מצליח להשתחרר ולסגת מן המקום? אין בידי לקבוע. ככל שקיים ספק, הרי הספק פועל לטובת התקיימותו של הסייג".
_______________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת שושנה פיינסוד-כהן
________________________________________________________
