שופט בית משפט המחוזי בתל אביב, נפתלי שילה, קיבל ערעור של אם על הקביעה כי בנה בן ה-11, יוסיף לשהות במשפחת האומנה למשך שנתיים נוספות ולא יושב למשמורתה והורה להחזירו בהדרגה למשמורת האם.
המדובר בילד בן 11, בן למבקשת מקלט, אשר ילדה אותו בהיותה בת 15 במחנה פליטים והגיעה יחד עימו לישראל. לבקשת האם, הוא הוצא ממשמורתה ועבר לקלט חירום ולפני כ-9 שנים, הוא נקלט בבית משפחת אומנה שם הוא שוהה עד היום. לפני כחמש שנים התקיימו הסדרי קשר בין האם לקטין בבית משפחת האומנה כמעט מידי שבוע והחל מלפני שנה הקטין נפגש עם אימו בביתה של האם ולא בבית האומנה.
לפני כשנה, הוגש דוח של הפסיכולוגית השיקומית אשר בחנה את הקטין שהופנה אליה לאור טענות הורי האומנה כי הוא "מתקשה לבטא רגשות האכזבה והתסכול סביב חוסר היציבות והמפגשים עם אימו וכי הורי האומנה חשים שיש התדרדרות במצבו".
בניית קשר
בדיווח נאמר כי: "בחודשיים האחרונים, כאמור, החל א' לבקר בבית אמו. הוא שמח על כך ונהנה מביקורים אלה … חשוב לי להדגיש כי מדובר בילד שלאור העבר שלו חי עם חרדה מתמדת של נטישה (שהתממשה בגיל צעיר ביותר). הוא אוהב את אמו והיא חשובה לו מאוד, אולם מבחינה רגשית ההורים שנחשבים עבורו המרחב הבטוח כיום הם הורי האומנה שעימם הוא חי יותר משבע שנים… השהייה עם אמו מחוץ לבית הורי האומנה, בניית הקשר בין שניהם ויצירת מקום רגשי בטוח, הנם נדבך מרכזי עליו צריך לעבוד על מנת שאותו מרחב יוכל להיות גם עמה. על מנת שלא לפגוע ברווחתו הנפשית וליצור טראומה נוספת, חשוב להקפיד על תהליך שנעשה בקצב שמותאם אליו ולגילו …".
כעבור חודש התכנסה הוועדה לתכנון טיפול שהמליצה על הארכת צו ההוצאה משמורת בשנה נוספת. צוין כי האם הסכימה להארכה של חצי שנה בלבד. הומלץ שהסדרי הקשר יורחבו בהתאם ליכולתו של הקטין והאם וכי האם תמשיך להיות בטיפול ובקשר עם העו"ס.
הנושא הגיע לבית המשפט לענייני משפחה ושם נדחתה עמדת העו"ס והאם והוארכו הצווים בעניינו של הקטין למשך שנתיים נוספות, כך שהוא ימשיך לשהות אצל משפחתה האומנה עוד שנתיים.
בין היתר נקבע בהחלטה כי: "המשיבה לא עברה מעולם אבחון מסוגלות הורית ולטעמי, אין בחומר שהוצג בפני כדי ללמד על יכולותיה ההוריות המטיבות כיום … לא הוכח בפני כי המשיבה מכוונת מספיק לצרכיו של הקטין כיום, כפי שהם בגיל 10.5, כאשר מעולם לא גידלה אותו. לטעמי, על המשיבה לעבור הערכת אישיותית מקיפה בטרם החלטה אם להעביר את הקטין למשמורתה … אולם לא ברור האם היא מסוגלת לראות את צרכיו הרגשיים של בנה בגילו כיום … איני סבורה כי המשיבה תצליח להכיל את הגעגוע הקשה של הקטין למש' האומנה ותתקשה לסייע לו ביכולותיה הדלות בעיבוד האבל על המשפחה הפסיכולוגית שלו".
השופט: "לו יהי"
בעקבות כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שם השופט שילה קיבל את הערעור וקבע כי העו"ס תכין תוכנית מפורטת והדרגתית, מלווה באנשי מקצוע שיפקחו באופן הדוק על כל שלבי המעבר, כך שבסופו של דבר הקטין ישוב למשמורת האם.
"התוכנית תוצג לבית המשפט קמא וככל שיתברר כי יש צורך להרחיב את פרק הזמן שבו תבוצע התוכנית ההדרגתית, תפנה העו"ס לבית המשפט קמא. צו ההוצאה ממשמורת יומר בצו השגחה לקראת סיום תוכנית המעבר ובכפוף לכך כי אכן יתברר שתוכנית המעבר פועלת כשורה ובהתאם לטובת הקטין. תקוותי כי למרות הקשיים הרבים שצפויים לקטין בעקבות המעבר, בסופו של יום המעבר יצליח והקטין ישתלב היטב בביתה של אמו וימשיך לגדול ולהתפתח. לו יהי", נכתב בהחלטה.
____________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט נפתלי שילה
______________________________________________________
