היועצת המשפטית לממשלה הגישה לבית המשפט העליון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד שדחה התנגדות להסדר פשרה בתובענה ייצוגית שעניינה, על פי הנטען בתביעה, בטיפול רפואי ניסיוני של ב"גת גורן" שנעשה מבלי ליידע את המטופלים בכך.
"קיימת על פני הדברים, עילה לכאורה בבסיס בקשת האישור, באופן שמצדיק מתן פיצוי ראוי לחברי הקבוצה", כך נכתב בערעור לעליון, "זאת היות ונדרש היה להציג לפני המטופלים, ששיטת גת גורן ביחס להקטנת ערמונית הייתה טיפול חדשני, אשר התבסס על מחקר יחיד בארץ וטרם נבדקו תוצאות ארוכות הטווח של הטיפול. מידע זה עלה כדי מידע מהותי שלמטופל עמדה זכות שבדין לקבלו, אך נראה שהדבר לא נעשה…". נאמר בערעור, שיש לבחון את ההסדר, בשים לב לאמור.
התביעה הייצוגית הוגשה נגד שני מטפלים ומרפאה שבבעלותם, אשר העניקו טיפול רפואי בשיטת "גת גורן" בהתוויה חדשה לטיפול בבעיית הערמונית המוגדלת.
על פי הנטען בתביעה, הנתבעים העניקו טיפול לבעיית הערמונית המוגדלת למטופליהם בשיטה ניסיונית, תוך גביית תשלום שלא כדין ממטופליהם והסתרת עובדת היות הטיפול ניסיוני, חדשני ובלתי מוכח.
כן נטען על ידי התובעים, שחל איסור על גביית תשלום בשל הגדרת הטיפול, לטענתם, כניסיוני.
פיצוי של 1.1 מיליון שקל
בהסדר הפשרה הוסכם בין הצדדים, כי הנתבעים ישלמו את סכום הפשרה הכולל בסך של מיליון ו-150 אלף שקלים, ממנו יגרעו ההוצאות הנלוות להסדר הפשרה (שכר טרחה, גמול, החזר הוצאות, עמלות חשבון הנאמנות והוצאות נוספות).
עוד הוסכם, כי חבר קבוצה, אשר יימצא זכאי על פי הסדר הפשרה, ישולם לו סכום פשרה אישי בסך של 18 אלף שקלים.
אולם במידה שחלוקת סכום הפשרה הכולל (בניכוי ההוצאות הנלוות) בין מספר חברי הקבוצה, תביא לתוצאה נמוכה יותר, הרי שחברי הקבוצה יקבלו סכום פיצוי אישי נמוך יותר.
מנגד, ככל שלאחר תשלום של 18 אלף שקלים לכל חבר קבוצה שנמצא כזכאי, תיוותר יתרה מסכום הפשרה הכולל, יתרה זו תועבר לקרן שהוקמה לפי חוק תובענות ייצוגיות.
במסגרת הסדר הפשרה הוסכם עוד, כי לצורך קבלת הפיצוי, נדרשים חברי הקבוצה לפנות לגורם המכריע (כבוד השופטת בדימוס הילה גרסטל שגם שימשה כמגשרת בתיק) לקביעת זכאות, וזאת על אף כי כבר נקבעה זכאותם של 88 מחברי הקבוצה ע"י הנתבעים עצמם לקבלת פיצוי.
כמו כן הוסכם, כי מודעות על ההסדר יפורסמו בעיתונות בלבד, ללא יידוע פרטני של חברי הקבוצה בזכויותיהם, על אף שכאמור ביחס ל-88 חברי הקבוצה כבר נקבע שהם זכאים לקבלת פיצוי.
היועץ המשפטי לממשלה דאז, ד"ר אביחי מנדלבליט, הגיש לבית המשפט המחוזי התנגדות להסדר פשרה.
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השו' שטמר) דחה את ההתנגדות בחלקה, אישר את הסדר הפשרה, ועל כך ערערה עו"ד בהרב-מיארה, שנכנסה בנעליו לתפקיד היועמ"שית.
מה עם זכויות החולה?
עו"ד בהרב-מיארה, ציינה בערעור, כי לעמדתה, "קיימת על פני הדברים, עילה לכאורה בבסיס בקשת האישור, באופן שמצדיק מתן פיצוי ראוי לחברי הקבוצה", זאת היות ו- "נדרש היה להציג לפני המטופלים, ששיטת גת גורן ביחס להקטנת ערמונית הייתה טיפול חדשני, אשר התבסס על מחקר יחיד בארץ וטרם נבדקו תוצאות ארוכות הטווח של הטיפול. מידע זה עלה כדי מידע מהותי שלמטופל עמדה זכות שבדין לקבלו, אך נראה שהדבר לא נעשה…". נאמר בערעור, שיש לבחון את ההסדר, בשים לב לאמור.
היועצת המשפטית לממשלה אינה מתנגדת לפיצוי.
עם זאת, הערעור הוגש על אישור הסדר הפשרה לאור החשש כי על אף שנקבע שחברי הקבוצה זכאים לפיצוי, הם לא יהיו מודעים לזכויותיהם ויוותרו ללא פיצוי.
בערעור נטען, כי ראוי ליידע באופן פרטני את חברי הקבוצה בזכויותיהם לקבלת הפיצוי בהתאם להסדר, ובמיוחד את 88 חברי הקבוצה שכבר ממילא נמצאו כזכאים לפיצויים על ידי הנתבעים עצמם.
מדובר בקבוצה קטנה של חברי הקבוצה שזהותם ידועה.
שאם לא כן, קיים חשש אמיתי, שההסדר לא ימומש כראוי וחברי הקבוצה לא ידעו כלל על הזכויות שמקנה להם ההסדר, ולא יקבלו בפועל את הפיצויים שלהם הם זכאים.
זאת, גם על רקע הניסיון מהליכים קודמים המלמד שהאפקטיביות של פרסומים בעיתונות היא נמוכה.
עוד נטען בערעור, שיש לשלם את הפיצויים ל-88 מטופלים אלו שהנתבעים כבר הכירו בזכאותם, מבלי לדרוש מהם לעבור בחינה נוספת של זכאותם ומבלי לאלץ אותם לחשוף פרטים רפואיים אינטימיים.
בנוגע ליתר חברי הקבוצה, לעמדת היועמ"שית, יש להעדיף את בחינת זכאותם על ידי הנתבעים עצמם, אשר חשופים ממילא למידע הרפואי שלהם (תוך מתן זכות ערעור על החלטות הנתבעים בפני בית המשפט המחוזי), מבלי שיהיה צורך בהקמת המנגנון שנקבע בהסדר הפשרה לביצוע "הליך קביעת הזכאות על ידי הגורם המכריע", וזאת כדי לשמור על פרטיותם של המטופלים.
לא מתנגדת לפיצוי
בהקשר זה טוענת היועצת המשפטית לממשלה שהסדר הפשרה אשר מתנה את בחינת הזכאות לפיצויים בהסכמה לוויתור על הסודיות הרפואית בפני גורם זר להליך הרפואי (הגורם המכריע) פוגע באופן לא מוצדק בזכות המטופלים לפרטיות בעניינים רפואיים אינטימיים, ואף עלול לגרום לכך שמטופלים רבים יוותרו על זכותם לפיצויים בשביל למנוע את הפגיעה בפרטיותם.
כמו כן נטען בערעור, כי מלבד היידוע הפרטני של חברי הקבוצה ופרסום בעיתונות הכתובה, ראוי לפרסם את ההסדר גם באתר המרשתת של הנתבעים, שכן הוא נגיש ואפקטיבי יותר כלפי המטופלים (ואין להסתפק בפרסום באתר של ב"כ הנתבעים, כפי שנקבע בפסה"ד). זאת, לאור החשש שחברי הקבוצה לא יהיו מודעים לזכויותיהם על פי ההסדר ולא יקבלו את הפיצויים.
יחד עם הודעת הערעור, הגישה היועצת המשפטית לממשלה לבית המשפט העליון בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שאישר את הסדר הפשרה, עד הכרעה בערעור.
זאת, בכדי שחלוקת הפיצויים בשלב זה (למספר מצומצם כפי הנראה של חברי קבוצה שיפנו במסגרת ההסדר הנוכחי) לא תמנע את האפשרות לשלם פיצויים לחברי קבוצה רבים נוספים להם מגיעים הפיצויים, ככל שהערעור יתקבל.
הערעור הוגש לבית המשפט העליון ע"י עו"ד ישראל בלום, מנהל המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה ועו"ד יואב שחם ממחלקתו, לאחר שגובש בשיתוף עם פרקליטות מחוז מרכז (אזרחי), ייעוץ וחקיקה (משפט אזרחי), והלשכות המשפטיות של משרד הבריאות והרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן.
