שופט בית משפט השלום בבאר שבע, מנחם שח"ק, הורה לקופת חולים מאוחדת וחברת הביטוח הראל לשלם פיצוי בסך כ-65 אלף שקלים כולל הוצאות ושכ"ט עורך דין, בגין טיפול שיניים שעברה תובעת במרפאת קופת החולים, בטענה לרשלנות רפואית והעדר הסכמה מדעת.
התובעת, בת 30, נושאת מום מולד של שפה שסועה, שחייב טיפולי שיניים שונים לאורך חייה. לפני מספר שנים, פנתה התובעת למרפאת קופת החולים מאוחדת ובבדיקת צילומי סטטוס וצילומי נשך שבוצעו, מצא ד"ר א"ק בין היתר דלקת תחת שן 12.
והוא ביצע טיפול שורש לתובעת, כאשר לצורך הטיפול בוצעה קדיחה אחורית בכתר, דבר שגרם לסדיקת הכתר. בסופו של דבר התובעת עברה טיפול שורש נוסף בשן 12 וכן טיפולים להחלפת הכתר על ידי רופא שיניים אחר.
התובעת טענה כי עובר להסכמתה לבצע את טיפול השורש באמצעות חירור הכתר, היא שאלה את רופא השיניים, מספר פעמים האם מדובר בפרוצדורה העלולה לפגוע בכתר ונענתה בשלילה נחרצת.
בפועל, טוענת היא, נגרם נזק לכתר והוא נשבר כתוצאה מן החירור. עוד טענה התובעת כי הרופא לא מילא את חובתו על פי דין ולא הסביר לה את הסיכונים הכרוכים בטיפול.
טיפול לקוי
בנוסף, טענה התובעת כי טיפול השורש עצמו היה לקוי באופן שהרופא לא מילא את כל תעלת השורש בחומר הטיפול ועל כן נדרשה התובעת לבצע תיקון של הטיפול. כן טענה התובעת לכך שבהתנהלותו גרם הרופא לכך שהטיפול בוצע בה ללא הסכמה מדעת ותוך פגיעה באוטונומיה שלה, וכי הרשומות הרפואיות חסרות. מצד הנזק טענה התובעת לזכאות לפיצוי בגין החלפת הכתר וכן לפיצויים בגין נזק שאינו של ממון בגין כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה.
הנתבעת מנגד, טענה כי לא נפל פגם בטיפול בתובעת, היא קיבלה את כל המידע ובחרה לבצע את הטיפול תוך מודעות מלאה לסיכונים הכרוכים בו.
לטענתה, אין מחלוקת כי חירור הכתר מחליש את הכתר ועלול להביא לסדיקתו. מדובר בסיכון שעלול להתגשם בכל טיפול מסוג זה ואין בין העובדה שזה אכן התרחש במקרה דנן לבין רשלנות ולא כלום.
הנתבעת הוסיפה כי הרשומות הרפואיות מספקות וכי לתובעת נמסר מלוא המידע הדרוש. הנתבעת כפרה בזכאותה של התובעת לפיצוי כלשהו.
ללא הסכמה מדעת
רופא מומחה שמונה מטעם בית המשפט, גרס כי הטיפול שבוצע בתובעת לא היה תקין.
לדבריו, דרישות משרד הבריאות הן שברישומים יציין הרופא המטפל את אורך התעלה, קוטר הפוצר האחרון שבו בוצע שימוש, חומרי האיטום ורישום ביצוע צילום לאחר הטיפול.
רישומים אלו לא בוצעו על ידי הרופא בנוסף, הסיק המומחה כי צילום הסטטוס שנעשה לאחר תום הטיפול, מלמד שטיפול השורש בשן 12 אינו דחוס כנדרש ואינו מגיע עד קצה השורש.
לעניין השאלה האם נתנה התובעת הסכמה מדעת לטיפול, גרס המומחה כי ברשומות הרפואיות לא מופיע כלל סיכון של שבר בכתר בשל החירור.
השופט שח"ק, קיבל את התביעה בחלקה, וציין כי לא בוססה אפוא רשלנות מצד הרופא בעניין ביצוע חירור הכתר אולם בעניין ביצוע טיפול השורש עצמו, שונים פני הדברים, כאשר הרופא התרשל בכל הנוגע למילוי התעלה בחומר הטיפול, באופן שהביא לצורך בטיפול שורש נוסף לצורך תיקון וכן לא מסר לה על כל הסיכונים.
"במקרה דנן, הרופא ידע כי התובעת רגישה וחרדה מעבר לרגיל, מרבה לשאול שאלות ועל כן ברור כי היה עליו להקפיד הקפדה יתירה למסור לה מידע אודות הסיכון לכתר ובפרט כאשר דובר בסיכון ממשי ומוחשי, ולא באפשרות רחוקה ומזערית, כפי שצוין", כתב השופט שח"ק בפסק הדין.
