שופטת בית משפט השלום חדרה, קרן אניספלד, דחתה תביעה לפיצוי נזק גוף שיוחס לתאונות דרכים, תוך טריקת דלת הרכב בזמן יציאה ממנו. בשל העדות של התובע, אותה כינתה השופטת עדות בדים היא חייבה אותו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 15 אלף שקלים. "בית-המשפט אינו יודע ואינו מתיימר לקבוע מה היה, הוא מוסמך לקבוע מה הוכח שקרה. לבית-המשפט באים עם ראיות, לא עם תקוות וציפיות, כתבה השופטת בפסק הדין.
התובע הגיש תביעה נגד מבטחת רכבו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בה נטען כי אצבע בכף ידו הימנית נפגעה – ונגרם בה שבר – תוך כדי יציאתו מהרכב וטריקת דלת הנהג על ידו הימנית. נכותו הרפואית של התובע בשל הפגיעה נקבעה בשיעור של 5% על-ידי המוסד לביטוח לאומי בענף נפגעי עבודה.
הנתבעת חלקה על עצם קרות התאונה והסתמכה על דוח חוקר מטעמה שנפגש עם התובע לאחר התאונה, שמע ממנו בשיחה שהוקלטה על-אודות נסיבותיה ושחזר עמו – תוך תיעוד בתצלומים, את מנגנון הפגיעה במהלך התאונה. על-בסיס דוח החקירה כפרה הנתבעת בקרות התאונה ובכך שפגיעתו של התובע ארעה במהלכה.
בשלב הבאת הראיות הסתמך על התובע רק על עדותו – עדות יחידה כמשמעה בסעיף 54 (2) בפקודת הראיות. הנתבעת הגישה תיק מוצגים שכלל תיעוד רפואי של התובע, דיווח למשטרה על התאונה ותצהיר מענה לשאלון, והשמיעה את עדותו של החוקר מטעמה.
דין חדש
השופטת קרן אניספלד דחתה את התביעה תוך מניית הקשיים והפגמים בגרסת התובע ובעדותו היחידה, באופן שאינו מאפשר לתת בה כל אמון. בשולי פסק-הדין התייחסה השופטת להשפעת התקנות החדשות מ- 2018 בכלל, ותקנה 4 בפרק עקרונות היסוד בפרט, על ניהול תביעה שבגדרה יודע התובע כי הוא מסתמך רק על עדותו היחידה שאין לה חיזוק חיצוני – ועל נושא פסיקת ההוצאות בסיומה.
בפסק הדין ציינה השופטת, למרות שהתביעה הוגשה עוד בטרם נכנסו לתוקפן תקנות סדר הדין האזרחי מ- 2018 . יחד עם זאת, התובע הועמד בידי בית-המשפט על קשיים לכאוריים בתביעתו לפני כשנה בעת שפרק עקרונות היסוד בתקנות החדשות כבר נכנס לתוקף וחל על ההליך בתחולה מיידית. תחת קורת הגג של עקרונות אלה אין עוד עמדה טולרנטית, מכילה, להתנהלות שמגלה זלזול כלפי זמן שיפוטי – משאב ציבורי מוגבל, וצורכת אותו ללא תכלית ראויה.
כך עולה מתקנה 4 : "לא יעשה בעל דין ]…[ שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו".
עוד ציינה השופטת, כי התקנה אינה חלה רק על מצבי קיצון של שימוש לרעה בהליך משפטי, היא כוללת גם מצבים מרוככים יותר, בהם בעל-דין צורך זמן שיפוטי לשם ניהול הליך מלא גם כאשר מראש נהיר לו שאין בידו די ראיות שתספקנה באופן סביר לצליחת רף מאזן ההסתברויות, אך הוא דבק בעמדתו בהתעלם מכך, ובעודו מודע למאזן הסיכויים והסיכונים שאינו לטובתו.
"התקנות החדשות כרוכות בשינוי תודעתי", כתבה השופטת, "לא עוד התנהלות של מתדיין אד-הוק אלא תכנון והיערכות קפדניים לקראת ההליך כבר מתחילתו, תוך בחינת העדויות והראיות הקיימות ומודעות לאלו שאינן, באמצעותן יוכל כל צד לשטוח את גרסתו בפני בית-המשפט. הדברים מחייבים זהירות יתרה של מי שיודע כי יבקש מבית-המשפט לקבוע ממצא לטובתו על-בסיס עדותו היחידה שאין לה חיזוק חיצוני".
צריך הוכחות
עוד לדבריה, בית-המשפט אינו יודע ואינו מתיימר לקבוע מה היה, הוא מוסמך לקבוע מה הוכח שקרה. "לבית-המשפט באים עם ראיות", כתבה, "לא עם תקוות וציפיות. מתדיין שמשליך את יהבו אך ורק על עדותו היחידה שאין לה תימוכין – ומתעלם מהמלצות בקדם המשפט שמצביעות בפניו על סיכויי וסיכוני ההליך, רשאי אומנם לעמוד על תביעתו (או הגנתו), אך הוא עשוי למצוא עצמו בסופו של יום חשוף לסיכון מוגבר של פסיקת הוצאות תוך קביעה כי עמדתו לא הייתה סבירה, הסיכון התממש, לא היו באמתחתו מלכתחילה די ראיות להוכחת גרסתו, ובעמידתו עליה הוא צרך זמן שיפוטי שלא לצורך, באופן לא מידתי ובחוסר תום לב".
לעת הזו, הוסיפה השופטת, אנו נתונים בתקופת ביניים של הטמעת התקנות החדשות והשינוי התודעתי שטמון בהן, תוך הפנמת השפעתן על ההתנהלות הלכה למעשה. אין זה מן הנמנע כי במהלך הזמן יפותחו כללים שיאפשרו ואף יחייבו, במקרה מתאים, השתת הוצאות לטובת אוצר המדינה בשל שימוש לא ראוי בזמן שיפוטי, כאשר "הכתובת הייתה על הקיר" כבר בקדם-המשפט, טרם תחילתו של הבירור העובדתי.
במקרה דנן, יש ליתן למורת הרוח שעוררה עדותו של התובע – עדות בדים – ביטוי בפסיקת הוצאות משמעותיות לנתבעת. התקיימו שלוש ישיבות קדם-משפט ודיון הוכחות לא קצר.
_______________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת קרן אניספלד
_______________________________________________________
