רשמת בית משפט השלום בקריות, יונת הברפלד-אברהם, דחתה תביעת לשון הרע אשר הגיש דייר בבניין נגד יו"ר ועד הבניין בו הוא מתגורר, לאחר שלטענתו זה הפיץ עליו שקרים שדרש לתקן את מערכת הביוב בבניין.
"גם אם אין מדובר בלשון הרע כהגדרתו בחוק", נכתב בפסק הדין, "על הנתבע להפנים כי האשמות שווא, גם אם הינן בגדר חשדות, יכולות להביא לתוצאות לא רצויות וכי יש תוצאה לכל מילה שנאמרת, בעיקר כאשר היא אינה נכונה. היה מקום כי הנתבע ישקול את מילותיו ולא יפרסם את חשדותיו כל עוד אין לו כל ביסוס לחשדות אלו. בשל התנהלותו של הנתבע, הוא אינו זכאי להוצאות כלשהן בגין דחיית התביעה כנגדו".
על פי כתב התביעה, התובע והנתבע הינם שכנים מזה תקופה ארוכה, בה היו יחסיהם תקינים.
מספר חודשים קודם להגשת התביעה ולאחר שהנתבע מונה ליו"ר ועד הבית, החל סכסוך בין הצדדים הואיל והנתבע סרב לתקן את הביוב הנמצא ברכוש המשותף.
לאור סירובו של הנתבע, תיקן התובע את הביוב על חשבונו ודרשו מהנתבע החזר עבור התשלום, גם לכך סרב הנתבע. מאז, כך נטען, מפיץ הנתבע על התובע שקרים בקרב דיירי הבניין, דבר המהווה לשון הרע.
לטענת התובע, הנתבע פנה לפחות לשני דיירים בבניין וסיפר להם כי התובע גורם לנזקים בבניין המשותף וכן לרכבו הפרטי. כך למשל טען כי התובע הרס לנתבע את הווישרים באוטו, שרט את טסות הגלגלים וגרם לכלבו לעשות את צרכיו ליד רכבו של הנתבע. התובע טוען כי מדובר בפרסומים שקריים, כוזבים המכפישים את שמו , השפילו באותו בעייני הבריות ועשוהו למטרה לשנאה, לבוז ולעג בעיקר מול שכניו.
לשקול מילים
הנתבע הגיש כתב הגנה בו טען כי לא אמר את הדברים המיוחסים לו וגם אם אמר הרי שאין בדבר לשון הרע היות ואלו נאמרו לחבריו או מכריו של התובע ולא נגרם לתובע כל נזק מכך.
עוד נטען בכתב ההגנה כי התובע הוא זה שהעכיר את האווירה בבניין המשותף ואף הגיש תביעה כנגד דיירת אחרת בבניין, בגין לשון הרע. הנתבע המשיך וטען כי התובע עושה כבשלו בבניין, פרץ פתחים בקירות, בנה ללא היתר וכדומה.
הרשמת שדחתה את התביעה ציינה כי מעדויות עדי התובע וכן מעדותו של הנתבע בעצמו, התרשמה כי הנתבע טען בפני עדים אלו כי התובע הוא זה שחיבל ברכבו וגרם לכך כי כלבו עשה את צרכיו ליד מכוניתו, אולם לא מדובר בלשון הרע.
"מעדותם של העדים", כתבה הרשמת בהחלטתה, "ניתן ללמוד כי הבינו כי הנתבע חושד בתובע וכי לא ראה אותו מבצע את הפעולות בפועל וכי הם לא התרשמו מדבריו של הנתבע ולא נתנו להם משקל כלשהו, בעיקר לו ביחסם לתובע. מדובר בחשדות של הנתבע ולכן לא ניתן לקבוע כי מדובר בלשון הרע. הדברים נאמרו לשני שכנים המכירים את התובע שנים ארוכות ואף מודעים לסכסוך בין התובע לנתבע. הם אף צד לו ונמצאים לצידו של התובע בסכסוך, כאשר גם לטעמם היה על הנתבע לדאוג לתיקון הביוב".
למרות דחיית התביעה, החליטה הרשמת שלא לפסוק לתובע הוצאות. "גם אם אין מדובר בלשון הרע כהגדרתו בחוק", הסבירה, "על הנתבע להפנים כי האשמות שווא, גם אם הינן בגדר חשדות, יכולות להביא לתוצאות לא רצויות וכי יש תוצאה לכל מילה שנאמרת, בעיקר כאשר היא אינה נכונה. היה מקום כי הנתבע ישקול את מילותיו ולא יפרסם את חשדותיו כל עוד אין לו כל ביסוס לחשדות אלו. בשל התנהלותו של הנתבע, הוא אינו זכאי להוצאות כלשהן בגין דחיית התביעה כנגדו".
לצפייה ודירוג כבוד השופטת יונת הברפלד-אברהם
