שופט בית משפט השלום בתל אביב, רונן אילן, דחה תביעת לשון הרע אותה הגיש משה דבוש דירקטור לשעבר בקרן הקיימת לישראל נגד פעילה פוליטית במסגרת מפלגת העבודה שלטענתו שלחה בגנותו מסרונים בוטים לפעילי המפלגה. השופט גם הורה לתובע לשלם הוצאות בסך 35 אלף שקלים. "הזמן שחלף מאז בוצעו העבירות בגינן הורשע התובע אומנם מבסס את הטענה למחיקת ההרשעה לפי חוק המרשם, אך איננו מאיין את עצם ביצוע העבירות, איננו פוגע בזכות לציין את קיומה של ההרשעה. הנתבעת בפרסומיה טענה שהתובע הינו 'עבריין מורשע', ואף טענה זו התבררה כנכונה. וכך, כל האמירות כלפי התובע בפרסומי הנתבעת התבררו כנכונות, והתברר שהיה 'עניין ציבורי' בפרסומים", נכתב בפסק הדין.
על פי התביעה, בשני מסרונים אשר שלחה הנתבעת לקבוצת פעילים המכונה "נאמני המפלגה", הועברו מסרים בוטים ביחס לתובע. בפרסום אחד נטען כי במסגרת "החלטת שופטת" נמצא שהתובע, במסגרת כהונתו כדירקטור בקרן הקיימת לישראל, "עשה כרצונו" בכספים, הפחיד ואיים על עובדים. בפרסום שני נטען שהתובע הינו "עבריין מורשע".
לשון הרע? אמת דיברתי
לטענת התובע, פרסומים אלו היוו הוצאת לשון הרע כלפיו ולנתבעת לא עומדת הגנה כלשהי, ויש לחייב אותה בפרסום התנצלות ובתשלום פיצוי. הנתבעת מצידה לא הכחישה את ביצוע הפרסומים, אך טענה שאין בהם משום לשון הרע, ובכל מקרה עומדות לה ההגנות הקבועות בחוק, ובראשן הגנת "אמת בפרסום" והגנת תום הלב.
אותם פרסומים שבצעה הנתבעת נעשו בסמוך לאחר שהתפרסם דוח של השופטת (בדימוס) דיתה פרוז'ינין, אשר מונתה על ידי יו"ר דירקטוריון הקרן הקיימת לישראל לבדיקת תלונות על התנהלותו של התובע. באותו הדוח פורטו ממצאים קשים ביחס להתנהלות התובע ואף הומלץ על הפסקת חברותו כדירקטור בקרן הקיימת לישראל.
מאחר והפרסומים נשוא התביעה התבססו על אותם ממצאים בדוח, עמדה במוקד התביעה השאלה אם הוכיחה הנתבעת במידה הנדרשת את אמיתות הפרסומים שבצעה ביחס לתובע, אם אכן היה בסיס לטענותיה בדבר התנהגות לא ראויה מצד התובע בכובעו כדירקטור בקרן הקיימת לישראל.
השופט אילן קבע בפסק הדין כי אין מחלוקת על כך שהנתבעת היא שהפיצה ההודעות ובתפוצה רחבה, כך שנחשפו לעיני כלל חברי הקבוצה וקיבל את טענת התובע כי בהודעות אלו היה משום פרסום לשון הרע כלפיו, אולם עומדת לנתבעת הגנה מההגנות הקבועות בחוק.
השופט: "העבירות בוצעו"
"כאשר מעיינים בממצאי הדוח שפורסם בעניינו של התובע", כתב השופט, "דומה שאין צורך להרחיב. ממצאי הדוח אכן מבטאים את אותן אמירות שהביאה הנתבעת בהודעות שהעבירה. ממצאי הדוח אכן מציגים את התובע כמי שהעמיד עצמו בניגוד עניינים מובהק מול האינטרסים של קק"ל בהיותו דירקטור בקק"ל, וכמי שהתעמר בעובדי קק"ל ונושאי משרה בה, בקש להלך עליהם אימים ואיים עליהם. די בכך כדי לקבוע שטענות שטענה הנתבעת בפרסום הראשון – נכונות".
השופט הוסיף: "הזמן שחלף מאז בוצעו העבירות בגינן הורשע התובע אומנם מבסס את הטענה למחיקת ההרשעה לפי חוק המרשם, אך איננו מאיין את עצם ביצוע העבירות, איננו פוגע בזכות לציין את קיומה של ההרשעה. הנתבעת בפרסומיה טענה שהתובע הינו 'עבריין מורשע', ואף טענה זו התבררה כנכונה. וכך, כל האמירות כלפי התובע בפרסומי הנתבעת התבררו כנכונות, והתברר שהיה 'עניין ציבורי' בפרסומים".
לצפייה ודירוג כבוד השופט רונן אילן
