שופטת בית משפט השלום בעכו, דנה עופר, הרתה למדינה לפצות ב-58 אלף שקלים, כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד, ילד שבהיותו בן 6, תלמיד כיתה א', נגרמו לו נזקי גוף בעת שנפל ונחבל בחצר בית הספר. "לא כל אירוע של נפילה בתחומי בית הספר מקים אחריות בנזיקין", כתבה השופטת. "עם זאת, בנסיבות התיק שלפניי הוברר, כי לא היה פיקוח כל שהוא על הילדים העושים את דרכם מהכיתות אל ההסעה, בסוף יום הלימודים".
על פי הנטען בכתב התביעה, התעוררה קטטה בין ילדים, וכתוצאה מכך נדחף התובע, נפל ונחבל ברגלו. התובע הגיש תביעתו נגד מדינת ישראל, כמי שאחראית על מעשיהם ומחדליהם של מורי בית הספר. על פי טענת התובע, התאונה התרחשה בשל העדר השגחה מספקת על ילדי בית הספר, ואי מניעת הקטטה שבעטיה נפל ונחבל התובע.
התובע סבל משבר בירך. על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' מרק אידלמן, השבר התאחה בעמדה אנטומית, מבלי שנותרה לתובע נכות אורתופדית. המומחה קבע, כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 5%, בגין צלקת מכערת בחלק הפנימי של הירך.
המדינה, לא חלקה על כך, שהתובע נחבל בתחומי בית הספר, בתום יום הלימודים, אלא שלטענתה, התובע לא נדחף כתוצאה מקטטה, אלא נפל בדרכו להסעה, ללא סיבה מיוחדת, או משום שדרך על שרוכי נעליו, ובנסיבות שאינן מקימות אחריות בנזיקין.
מי אחראי על הילדים?
בעדותו בבית המשפט סיפר הילד על שארע לו באותו יום: "אני זוכר מה שקרה לי בכיתה א'. הייתי בדרכי חזרה הביתה מבית הספר, ירדתי במדרגות. היו ילדים שדחפו אחד את השני. אחרי שעברתי אותם, אחד מהם דחף אותי מאחורה. נפלתי על הרגל. לאחר מכן אני לא זוכר כלום. אני מצאתי את עצמי בחדר של המזכירה. היו רק המזכירה, מורה ואמי".
השופטת קיבלה את עדות הילד על אף שהיא עדות יחידה, למרות שכיום המדינה אמנם מתכחשת לטענה, כי הנפילה נגרמה מקטטה ומדחיפות של ילדים אחרים, אולם לאחר האירוע חתם מנהל בית הספר, על טופס תביעה במסגרת פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים בחברת איילון, ושם נרשמו נסיבות האירוע כך: 'קטטה שארעה בין תלמידים בחצר בית הספר גרמה לדחיפות ונפילת התלמיד על ידי אחד התלמידים המעורב בקטטה'.
"זוהי, למעשה, הודאה של מנהל בית הספר, כי התאונה ארעה בהתאם לגרסת התובע, בעקבות דחיפתו על ידי תלמידים אחרים. אמנם, הנתבעת רשאית להוכיח כי לאמיתו של דבר האמור באותו טופס אינו נכון, וכי נרשם תוך אימוץ גרסת התובע מסיבות כל שהן אף שאינו נכון, אלא שבנסיבות שלפניי לא מצאתי כי הנתבעת הוכיחה זאת. אין לנתבעת טענות ברורות אשר שומטות את הקרקע תחת חתימת המנהל על המסמך ועל כן יש לראות בו הודאה ואישור לכך, שסמוך לאחר קרות האירוע אישר מנהל בית הספר את נסיבות הפגיעה, כפי שהתובע טוען להן כיום" כתבה השופטת עופר.
עוד הוסיפה השופטת: "מקובלת עלי טענת הנתבעת, כי לא כל אירוע של נפילה בתחומי בית הספר מקים אחריות בנזיקין. יתר על כן, בית הספר אינו נדרש אלא לפיקוח הולם על הילדים, וגם פיקוח כזה אינו יכול למנוע דחיפה פתאומית של ילד על ידי ילד אחר. לעתים, למרות השגחה ראויה על תלמידי בית הספר, עושה אחד הילדים מעשה פתאומי ובלתי צפוי, שגורם נזק לאחר, ואין להשית על מורי בית הספר אחריות לנזק שנגרם מאותו מעשה פתאומי, שלא ניתן היה למנוע אותו, גם באמצעות פיקוח הולם. עם זאת, בנסיבות התיק שלפניי הוברר, כי לא היה פיקוח כל שהוא על הילדים העושים את דרכם מהכיתות אל ההסעה, בסוף יום הלימודים".
לצפייה ודירוג כבוד השופטת דנה עופר
