שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, ענת זינגר, קיבלה את עמדת המדינה ויתר הנתבעים ודחתה על הסף תביעה כנגד, בין היתר, האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ ובנק ישראל. התובעים חויבו בתשלום הוצאות לכלל הנתבעים בסך 90 אלף שקלים.
בחודש אוקטובר 2019, הוגשה תביעה על סך למעלה מ-53 מיליון שקלים לבית המשפט המחוזי בירושלים, כנגד החברה לנאמנות של בנק צפון אמריקה, האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, שני עורכי דין ששימשו כמנהלים המיוחדים של בנק צפון אמריקה וכנגד בנק ישראל.
התובעים הם שניים מילדיו ויורשיו של אדם אשר השקיע כספים בבנק צפון אמריקה ובחברה לנאמנות של בנק צפון אמריקה, המשמשים כשניים מבין 4 מנהלי עזבונו בארה"ב. בנק צפון אמריקה התמוטט בשנות השמונים של המאה הקודמת מחמת מעילה של מנהליו וניתן צו בביהמ"ש של פירוק לתפיסת הבנק. על פי התביעה, אביהם המנוח של התובעים רכש מספר נכסים בארץ, לרבות נדל"ן בירושלים אשר הוחזקו עבורו בנאמנות באמצעות הבנק והחברה לנאמנות. לטענת התובעים נכסים אלה שאותם הגדירו כנכסי נאמנות ירדו לטמיון עקב התרשלות בעלי התפקידים בבנק ובחברה לנאמנות או "נבלעו" בקופת הפירוק, ועל כן תבעו את שווים.
לאחר פתיחת ההליך, כל הנתבעים הגישו בקשות לסילוק על הסף. בבקשות לסילוק על הסף שהוגשו על ידי האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה ומטעם בנק ישראל, נטען כי דין התביעה להידחות מטעמי התיישנות, מעשה בית דין – נוכח קיומן של החלטות חלוטות שניתנו לאורך השנים על ידי בית המשפט של פרוק שהורו על מימוש נכסי הבנק, שבהן נדון אף עניינו של המנוח, מחמת היעדר עילה, היעדר יריבות, חוסר תום לב, שימוש לרעה בהליכי משפט וכן בשל שיהוי חמור ובלתי מוסבר בהגשת התביעה שגרם למדינה ולבנק ישראל לנזק ראייתי חמור.
איפה הייתם עד היום?
בית המשפט קיבל את טענות הנתבעים בבקשות הסילוק על הסף, התובעים חויבו בתשלום הוצאות ושכר טרחה בסך 90 אלף שקלים עבור הנתבעים. בית המשפט קבע, בין היתר, כי "לא יכול להיות ספק, לנוכח חומר שצורף מטעם התובעים עצמם, וחומר אשר בתיק הפירוק – כי היה צורך להגיש את התביעה עוד לפני שנים רבות, עת ידע המנוח, עוד בחייו – על מחלוקת באשר לנכסיו הנטענים. ממילא הגשת התביעה כעת נגועה בהתיישנות המצדיקה את דחייתה ולו מטעם זה".
עוד קבע ביהמ"ש כי "מעבר לנדרש צוין כי גם לולא הייתה התביעה נגועה בהתיישנות, היה זה מן הדין לסלקה מטעמים נוספים שנמנו לעיל. בכלל אלה בראש ובראשונה הליקוי שנפל בדרך עריכתה והעדר אישור מבית המשפט של הפירוק להגשתה".
בית המשפט קיבל את טענות המדינה, וקבע כי לצורך התביעה היה צורך לקבל את אישורו של בית משפט של פירוק, כי התובעים מנועים ומושתקים לטעון אחרת נוכח פנייתם לבית המשפט של פירוק בעניין נכסי העיזבון ונוכח הימנעותם המכוונת מהגשת התביעה כנגד הבנק בפירוק. בית המשפט אף קיבל את טענות המדינה לסילוקה של התביעה כנגד בנק ישראל על הסף וקבע כי עילת התביעה נוצרה במועד שבו נודע לב"כ העיזבון על תיק הפירוק, כי בהתאם לתנאי הערבות היה על התובעים להגיש תביעתם בתוך שנה ביחס לחלק התחום שאליו התייחסה הערבות, ומשלא עשו כן התיישנה התביעה.
______________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת ענת זינגר
______________________________________________________
