פסק הדין שניתן על ידי השופטת לימור מרגולין־יחידי ממשיך לעורר הדים, בעיקר לנוכח הטיפול בשאלת הסיקור האוהד והגדרתו כשוחד.
כזכור, זיכתה השופטת את איתמר שמעוני מהשוחד בסעיף זה, מהנימוק שאין תשתית ראייתית להרשעה, אך שילבה בפסה"ד עמודים ארוכים של דיון תיאורטי בשאלת הסיקור האוהד.
הבוקר מתגייס ״ ישראל היום״ המזוהה עם ראש הממשלה נתניהו וחושף כי בתה של השופטת העלתה בסוף השבוע את הדברים שכתב אהוד ברק ומנתח את הכרעת הדין ״רבים קושרים בין תבחיני השופטת לחשדות בתיק 4000.
התמיהה גוברת נוכח פוסט שהעלתה בתה של השופטת לפרופיל הפייסבוק שלה, ובו שיתפה את פרשנותו של אהוד ברק:
"לימור מרגולין־יחידי, בפסק הדין האחרון שלה, קובעת באופן חד־משמעי:
אם מנדלבליט ואנשי הפרקליטות יקראו בעיון את פסק הדין, ברור כי נתניהו יואשם בתיק 4000 בשוחד! שוחד! שוחד!". לשיתוף נלווה איור של לב, והוא זכה לתגובה: "כשלימור בשטח כולם במתח". עובדה נוספת המעוררת תמיהה היא שבשני התיקים – שמעוני ו־4000 – מי שתובע הוא פרקליטות מיסוי וכלכלה מחוז מרכז, בראשות ליאת בן ארי.
הקשר בין התיקים אכן בולט בפסק הדין. עיון בטענות התביעה בתיק שמעוני, מעלה כי השופטת אימצה במלואן את טענות הפרקליטות, ובכך נתנה תוקף רשמי לתיאוריה המשפטית החדשה שמקדמת הפרקליטות.
בסיכומי התביעה בתיק שמעוני, שהוגשו באוגוסט האחרון, טענה הפרקליטות כי סיקור אוהד צריך להיחשב כשוחד על סמך שלושה טיעונים:
א. עבירת השוחד היא רחבה ויש לפרש אותה בהרחבה בהתאם לערכים ולנורמות שהיא נועדה לקדם;
ב. מתת בשוחד לא חייב להיות דבר בעל ערך חומרי;
ג. סיקור חיובי הוא בעל ערך רב עבור נבחר ציבור, העומד לבחירות נוספות.
"דווקא טובת הנאה שעשויה להשפיע על פוטנציאל ההבחרות של נבחר הציבור עשויה להטות את שיקול דעתו באופן משמעותי ולהיות מהותית עבורו הרבה יותר ממתת גשמית", נכתב בסיכומי התביעה.
נימוקים אלה זוכים להד ברור בפסק דינה של מרגולין־יחידי. בנוגע להרחבת העבירה משיקולי ערכים, כותבת השופטת: "המחוקק היה ער לכך שמציאות החיים המשתנה תייצר התנהלויות שונות, שלאו דווקא נצפו על ידיו בשעתו… ובהתאם לתכלית העבירה, למהותה ולערכים המוגנים שעליהם נועדה לשמור, הוא ביקש לראות באותן התנהלויות ככאלה המבססות עבירה של לקיחת שוחד".
בנוגע למתת שאינו כספי, קובעת השופטת: "טובת ההנאה שעשויה לבסס מתת אינה חייבת להיות חומרית, היא לא מוגבלת לכסף או שווה כסף… בין שהיא מוחשית ובין שלא, בין שהיא גשמית ובין שאינה ניתנת למדידה". ולבסוף, בנוגע לחשיבות הסיקור לפוליטיקאים נבחרים, כותבת השופטת: "מקום בו עסקינן בעובדי ציבור, שהם נבחרי ציבור, אשר זקוקים לאמון ולתמיכה הציבורית המתחדשת והמתמשכת… הרי שיש בהגברת חשיפתם החיובית לציבור, ושיפור דימוים הציבורי כדי לתרום להעלאת הפופולריות שלהם ולהגברת סיכוייהם לחזור ולהיבחר".
הנה כי כן, בטענות היסוד שעליהן מתבססת התזה שסיקור אוהד הוא שוחד, לא המציאה השופטת דבר. היא אימצה את התיאוריה החדשנית של הפרקליטות על קרבה ועל כרעיה, והוסיפה על גביה את ששת "התבחינים" המכוונים לתיקי נתניהו.
מטעם השופטת מרגולין־יחידי נמסר באמצעות דוברות בתי המשפט: "בתה של השופטת היא בגירה המשרתת בשנת שירות מחוץ לבית".
