שופטת בית משפט השלום בהרצליה, אילת הרנוף, הורתה לבעל מינימרקט לשלם פיצויים של כ-70 אלף שקלים, כולל שכ"ט עו"ד לעובדת, זאת בשל נזקי גוף שנגרמו לה, עת מעדה בצאתה מתא השירותים בעבודה. ביהמ"ש דחה את טענת ההגנה ולפיה יש להטיל על העובדת אשם תורם משום שנכנסה לתא שירותים בעודו בשיפוץ ולא בחרה ללכת לתא שירותים אחר שנמצא בחצר המקום. "אין בכך כדי להסיר לחלוטין את האחריות לתאונה מכתבי המעביד".
התאונה התרחשה ביומה הראשון לעבודתה של התובעת אצל הנתבעת, עת מעדה בצאתה מתא השירותים. השירותים בהם השתמשה התובעת היו בחנות סמוכה (אף היא בשליטת הנתבעת) אשר היתה בשיפוץ באותה עת. במקום לא היתה תאורה, והתובעת מעדה לדבריה כאשר נתקלה במדרגה שלא הבחינה בה.
התובעת, כך לפי התביעה, נחבלה בברך. התובעת הגיעה לשירותים שבשיפוץ לאחר שמנהלת החנות, ליוותה אותה אליהם, פתחה לה את דלת החנות שבשיפוץ שהיתה נעולה, וחזרה למעדניה. כשהתובעת יצאה מתא השירותים, בדרכה חזרה לעבר דלת החנות שבשיפוץ ומשם למעדניה, ארעה התאונה. כאמור, התובעת נפלה בתוך החנות שבשיפוץ. לאחר פרק זמן קצר שבה התובעת למעדניה והמשיכה בעבודתה עד סיום המשמרת. גם ביום המחרת הגיעה התובעת לעבודה כרגיל. כעבור 3 ימים פנתה התובעת לרופא והתלוננה על כאבים בברך.
אשם תורם?
הנתבעת טענה כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין וכי נוכח הסתירות שהתגלו בעדות, אין ליתן בה אמון ודין התביעה כולה להידחות. העובדה שהתובעת הופנתה ע"י מנהלת החנות לשירותים שבשיפוץ, והעובדה שאותם שירותים היו בשיפוץ, אינן היו במחלוקת. מנהלת החנות בעצמה הודתה בכך בתצהירה. השאלה שנותרה האם באותו אירוע התובעת נפלה ונחבלה, לכך לא היו עדים ועדותה של התובעת בעניין זה הינה עדות יחידה.
השופטת הרנוף קבעה לבסוף כי לאחר ששמעה את עדות התובעת, השתכנעה כי היא אכן נפלה עת יצאה מהשירותים. הדבר אף נתמך בפניה הראשונה שלה לרופא 3 ימים לאחר התאונה, ובתביעתה לביטוח הלאומי שחתומה היתה על ידי הנתבעת.
"חובת הזהירות של מעביד כלפי עובדו היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה", כתבה השופטת בפסק הדין. "במסגרת חובת הזהירות על המעביד לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ולתנאי עבודה נאותים. בתוך כך מוטלת עליו חובה להבטיח שהעובד יוכל ללכת לשירותים ולחזור מהם בבטחה. התובעת נפגעה במסגרת יום עבודתה עת יצאה לשירותים. מהעדויות השתכנעתי כי השירותים שבשיפוץ והדרך אליהם דרך החנות שבשיפוץ לא היו לא תקינים ולא היו בטוחים לשימוש. המקום היה חשוך, בבניה (עם אבנים וחול), וניתן היה לצפות ששימוש בשירותים שכאלה עלול להסתיים בנפילה ובחבלה".
עוד כתבה השופטת הר נוף: "לטענת הנתבעת, נוכח העובדה שהשימוש בשירותים שבשיפוץ היה בחירה של התובעת, אשר לא רצתה ללכת לשירותים שבחצר, אין להטיל עליה חבות כלל. אינני מקבלת את הטענה. לסוגיה זו תהיה השלכה על אשמה התורם של התובעת, אולם אין בכך כדי להסיר לחלוטין את האחריות לתאונה מכתפי הנתבעת, המעביד".
___________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת אילת הרנוף
___________________________________________________
