שופטת בית משפט השלום בנתניה, ליאת הר ציון, הורתה לעיריית נתניה וחברת אבטחה לפצות בכ-750 אלף שקלים, כולל שכ"ט עו"ד, תובעת, כבת 59, בגין נזקים שנגרמו לה עקב נפילה שארעה לה באמפיתאטרון "אמפי על הים" בנתניה, לאחר שמאבטח בהופעה נפל עליה. השופטת ציינה בפסק הדין כי יש לייחס מחדל לעירייה ולחברת האבטחה שלא בדקו את האירוע ולא הפיקו ממנו לקחים. "על העיריה", כך כתבה, "הייתה מוטלת האחריות לתחקר את האירוע כמי שאירחה את האירוע בשטחה, כמחזיקה, כאשר עולה כי המאבטחים תודרכו ערב האירוע על ידי קבלן מטעמה. כמו כן, יש לייחס את המחדל ל'בן בטחון' שהייתה צריכה לעשות בירור מקיף כיצד מאבטח מטעמה נופל על אחד המשתתפים ופוצע אותו, וכן לברר את הנסיבות שקדמו וכיצד ניתן היה למנוע את אותו אירוע", לשון פסק הדין.
על פי התביעה, לפני מספר שנים, התובעת נסעה עם בעלה לאמפיתיאטרון כדי לצפות במופע "עיר פוגשת מוזיקה", שבו השתתף בנה הצעיר במסגרת התזמורת העירונית של נתניה. התובעת חיפשה מקום ישיבה בעוד הבעל ירד לבמה לפגוש את הבן שניגן שם.
קשיים בגרסת המאבטח
כאשר התובעת חיפשה מקום ישיבה, היא עמדה במעבר המרכזי בחלק הימני שלו קצת אחרי המדרגות, הסתכלה לכיוון דרום, וחיפשה מקום ישיבה. מאבטח שרץ במדרגות נפל עליה לאחר שאיבד את השליטה על הרגליים שלו. כאשר הוא נפל על התובע הוא הפיל אותה על הגב כאשר הרגל שלה היתה פשוטה לצד ימין ולא יכלה לאסוף אותה, להרים אותה או להזיז אותה והיא נפגעה בירך.
המאבטח במועד האירוע באמפיתאטרון, זכר שהוא ראה את התובעת נופלת אולם הכחיש מכל וכל כי הוא נפל על התובעת. חברת הביטחון הצביעה עליו כעד הרלוונטי בנסיבות העניין לשם הצגת פרטי המקרה. מעדותו עלה שפנו אליו רק עם הגשת תביעה. המאבטח תיאר בעדותו אירוע די לא ברור שבמסגרתו הוא נדחף במעלה האצטדיון ככל הנראה על יד אחד המשתתפים ובעקבות הדחיפה הוא רץ ללא הפסקה, קפץ בין הספסלים של הבטון עד שהגיע למטה.
השופטת הר ציון קבעה גרסתו של המאבטח אינה סבירה וציינה כי לא ברור כיצד הוא קפץ מלמעלה עד למטה מבלי שפגע באף אחד מהנוכחים במהלך האירוע של הריצה, כאשר הוא אישר שבמועד הזה הקהל נכנס לאולם והחל להתיישב.
"אני סבורה", כתבה השופטת בפסק הדין, "שהוכח כי מאבטח שנכח באירוע מטעם 'בן ביטחון' נפל על התובעת. אכן, קיים קושי בכך שהתובעת לא זיהתה את העד מטעם הנתבעת, אשר היה מאבטח אותו יום, כמי שנפל עליה. עם זאת, התובעת העידה כי המדובר באדם עם אפוד זוהר, וכך גם זכר בעלה. התובעת לא זכרה את פניו של המאבטח, ואולם העד זיהה את התובעת וזכר את הנפילה. העד אישר כי הוא עצר בסמוך אליה. אין עדות נוספת התומכת בגרסתו".
מחדל עירוני
עוד נכתב בפסק הדין: "מאחר שהעירייה וחברת האבטחה, לא דאגו לערוך דוח אירוע של המקרה שארע, על אף חריגותו, הרי שבכך הם סיכלו למעשה את האפשרות לבחון את שאלת חבותם לאירוע. מחדל זה רובץ לפתחם. המדובר במידע הנמצא בידיהם ובתיעוד שהיה צריך להיעשות על ידם בסמוך למועד האירוע. רק כשבוע לאחר התאונה נודע למר וסרברגר, מנהל הביטחון של האירוע, וקבלן של העיריה, כי מאבטח נפל על התובעת, אולם גם אז לא טרחו הנתבעות לברר את נסיבות האירוע ולא הופקו לקחים".
השופטת הוסיפה עוד כי מדובר במחדל שיש לייחס הן לעירייה והן לחברת האבטחה. "על העיריה", כך כתבה, "הייתה מוטלת האחריות לתחקר את האירוע כמי שאירחה את האירוע בשטחה, כמחזיקה, כאשר עולה כי המאבטחים תודרכו ערב האירוע על ידי קבלן מטעמה. כמו כן, יש לייחס את המחדל ל'בן בטחון' שהייתה צריכה לעשות בירור מקיף כיצד מאבטח מטעמה נופל על אחד המשתתפים ופוצע אותו, וכן לברר את הנסיבות שקדמו וכיצד ניתן היה למנוע את אותו אירוע".
___________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת ליאת הר ציון
__________________________________________________________
