שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, ארז שני, קיבל בקשת סבתא לקיומם של זמני שהות עם נכדיה, ילדיהם של בתה המנוחה. השופט שני גם קבע כי דרך התנהלותו של האב היא בבחינת קיצון וחמור וחייב אותו בהוצאות הדיון בסך 15 אלף שקלים, אלא אם יאפשר לסבתא לבקר את נכדיה מיד ולאלתר ללא כל הפרעה. ביהמ"ש קיבל את עמדת המומחה בתיק שציין בחוות דעתו כי "מתקבל הרושם שהאב משתמש בקטינים ככלי לסחיטת כספים" ומתח עליו ביקורת חריפה: "יכולתו של האב לראות בהחלטת בית המשפט (כזכור, החצוף לשיטתו) בבחינת מה שניתן להתעלם ממנו, מהווה היא עצמה סיכון לשלומם של הקטינים הנתונים לטוב ולרע בידי המתנהג או אשר התנהג כאילו הוא ואפסו עוד. שיטות רבות קיימות בדין הישראלי להצגת עמדתו של אדם ומימוש זכות הטיעון שלו. התרסה ועלבונות אינן נמנות עליהן".
המדובר ב- 4 ילדים, לפחות שניים מהם על הרצף האוטיסטי ובגינם זוכה האב לקצבה בת 14 אלף שקלים בחודש. 4 הילדים התייתמו מאימם המנוחה עקב מחלה קשה ובין הסוגיות המונחות לפתחו של בית המשפט, המותב העיקרי, הן דרישות כספיות שיש לאב כלפי הסבתא אמה של המנוחה ולמעשה סבור האב כי הסבתא צריכה לממן מעבר למה שהיא עושה היום, קרי תשלומי משכנתא וכו' וגם אותו עצמו מאחר ואין יכול הוא לעבוד.
זכותה של סבתא
בית המשפט, קבע כי זכויותיה של הסבתא הובטחו בחוק, וגם כיוון שטובתם של הקטינים מחייבת קשר עם המשפחה הרחבה, גם זו שכוחותיה עמה, בבחינת בעל דין דרוש וכן גם הדודה הוסיף בין הזכאים לזמני השהות. בתגובה לבקשת הסבתא לפגוש את נכדיה האב דרש בקולי קולות ובגסות מן הסבתא כספים נוספים, ובכך בעצם פגע באינטרסים של הילדים ומנע את הקשר.
חוות הדעת הקיימות בתיק דברו במפורש כי מדובר בקטינים בסיכון הזקוקים לקשר עם הסבתא ועם הדודה וקשר רגשי זה בוודאי בנסיבות של קטינים עם "גולגולת דקה", לאמור בעלי רגישות מיוחדת, נמנע מן הקטינים תוך ש"מתקבל הרושם שהאב משתמש בקטינים ככלי לסחיטת כספים" והאב סבור שהסבתא תשלם והוא רשאי למנוע קשר בין הקטינים לבין הסבתא.
"מצב שכזה מעלה תהיות אשר לבוחן המציאות של האב, המעדיף לפעול בכוח ולא בנועם הליכות – מי יודע מדוע", כתב השופט שני בהחלטתו. "חמור מכל הוא שאין עורר כי הוראותיו של המותב העיקרי באשר לזמני השהות לא קוימו על-ידי האב".
"אני ואפסי עוד"
עוד הוסיף השופט שני ומתח ביקורת על התנהלות האב: "כאשר אדם אינו אוחז בעיכוב ביצוע או בפסק דין של ערכאה גבוהה יותר והוא אינו מציית להחלטה שיפוטית, חודר הוא לתחומן של שתי הוראות חוק: האחת, מעין פלילית – לאמור, פקודת ביזיון בית המשפט; האחרת, עונשית של ממש – לאמור, אי מילוי הוראה חוקית. העובדה שהחלטה ניתנת אגב יישוב סכסוך אינה גורעת ולא כהוא זה מתוקפה המחייב של ההחלטה, אשר להבנתי הפכה חלוטה".
"יכולתו של האב", נכתב עוד, "לראות בהחלטת בית המשפט (כזכור, החצוף לשיטתו) בבחינת מה שניתן להתעלם ממנו, מהווה היא עצמה סיכון לשלומם של הקטינים הנתונים לטוב ולרע בידי המתנהג או אשר התנהג כאילו הוא ואפסו עוד. שיטות רבות קיימות בדין הישראלי להצגת עמדתו של אדם ומימוש זכות הטיעון שלו. התרסה ועלבונות אינן נמנות עליהן".
___________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט ארז שני
___________________________________________________
