שופט בית משפט השלום בתל אביב, שמאי בקר, זיכה מחמת הספק את תושב חולון, בן 22, מביצועה של עבירת פציעה כשהעבריין מזוין בצוותא. השופט בקר קיבל את טענת הסנגורים עורכי הדין אמיר ברכה ויפעת כהן לפיה לא ניתן להסתמך על מהימנותה של העדה היחידה שזיהתה את הנאשם כמי שדקר את בן זוגה.
על פי כתב האישום, בערב יום כיפור הקודם, הלך המתלונן יחד עם חברתו ו-שני חברים נוספים, ברחוב ההסתדרות בחולון. הנאשם ושניים אחרים התקרבו אליו ואמרו לו: "בוא רגע". המתלונן הבין כי אין המדובר בהזמנה רגילה ולפתע החלו הנאשם והאחרים לרוץ אחרי המתלונן, אשר החל לברוח ולרוץ לכיוון רחוב יריב אהרון, כאשר הם דולקים אחריו, עד אשר הגיע למרכז המסחרי ברחוב אמיר דרורי".
מחוץ למרכז המסחרי, ירד המתלונן במדרגות שהובילו למרתף הנאשם והאחרים "שהגיעו מספר שניות אחריו, ירדו אחריו בגרם המדרגות לכיוון המרתף ועל פי כתב האישום, "משהגיעו הנאשם והאחרים לעבר שגב, עמדו בסמוך אליו, ואז מי מהם, שזהותו אינה ידועה למאשימה, שלף מגבו סכין חדה בעלת להב כסוף והנאשם והאחרים פצעו את המתלונן בכך שמי מהם דקר אותו באמצעות הסכין בגב התחתון, בידו ובפניו ולאחר מכן הנאשם והאחרים נמלטו.
ללא ראיות
הנאשם, באמצעות באי כוחו, עורכי הדין ברכה וכהן כפר בעובדות האישום, וההגנה טענה כי הנאשם לא היה במקום. לא היה ולא נברא מבחינתו והוא לא לקח שום חלק באירוע ואין הוא יודע אם היה או לא היה ולא היתה לו טענת אליבי. עוד לפני תחילת המשפט עצמו, מסרה התביעה בתגובה לבקשת ההגנה, כי אין ביכולתה לדעת מי נכח במקום יחד עם הנאשם לפיכך גם נגד המעורב שנחקר באזהרה בתיק זה התיק ייסגר.
לאחר עדותה של חברת המתלונן, עורכי הדין ברכה וכן טענו כי לא ניתן להביא להרשעת הנאשם על בסיס הזיהוי העולה מראיות התביעה והוסיפו כי בסרטון מצלמת האבטחה ניתן להבחין רק בגבם של החשודים, ובטח שלא ניתן להבחין במאפיינים אישיים של החשודים. ההגנה אף טענה כי כל מה שנכתב בפרוטוקול החקירה ביחס לזיהוי הנאשם כלל לא נאמר מפיה של העדה ויש להטיל ספק רב באמינות הכתובים, דבר אשר עשוי לפגום לחלוטין במשקל העדות כאמור, ואף להביא לפסילתה.
המסקנות עגומות
אשר לתנאי הזיהוי בשטח באירוע הדקירה לפניו ואחריו, טענה ההגנה כי אלה לא אפשרו לעד המזהה לזהות בוודאות. ההגנה הפנתה את בית המשפט לחלקים בעדותה של חברת המתלונן הנוגעים לחוסר יכולתה, לראות בכלל ולזהות בפרט.
השופט בקר קיבל את טענת הסנגורים והחליט כאמור לזכות מחמת הספק את הנאשם מאחר ולא ניתן לקבוע ממצא מרשיע על בסיס עדויותיה של חברת המתלונן, לא אלה שניתנו בבית המשפט, ולא אלה שניתנו במשטרה. מעבר לכך, קיימים קשיים משמעותיים גם בשלב השני, של הבחינה החיצונית, המתייחסים למהימנותה של ראיית הזיהוי, כשלעצמה.
"הכרעת הדין נשענת, כולה, על כתפיה הדקות של אשה צעירה בתחילת דרכה בחיים, הלוא היא חברת המתלונן. אין מנוס מכך, שכן התיק כולו מתבסס אך ורק על שאלת זיהויה את הנאשם כמי שדקר את בן זוגה. בדרך אל הזיכוי, הכרעת הדין חורשת, דשה, במהימנותה של אותה אשה צעירה, והמסקנות עגומות. צר לי שכך הם פני הדברים, אולם מצב דברים זה נובע מבחירותיה בחיים של אותה אשה צעירה", כתב השופט בקר בהכרעת הדין.
______________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט שמאי בקר
______________________________________________________
