שופט בית משפט השלום בחיפה, אורי גולדקורן, דחה תביעת לשון הרע של לקוחה בתחנת דלק שיום לאחר שתדלקה הם פנו למשטרה בטענה כי לא שילמה ולבסוף הוברר כי שילמה על הדלק. השופט גולדקורן אף חייב את הלקוחה הוצאות תביעה בסך 4,000 שקלים.
התובעת הגישה נגד בעל תחנת הדלק תביעה בסך 100 אלף שקלים, לפיצוי כפל ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע. בכתב התביעה נטענה כי התובעת הגיעה לתחנת דלק בשכונת כרמל צרפתי בחיפה, ניגשה לנתבע, מפעיל התחנה, שילמה לו 200 שקלים וביקשה ממנו לפתוח את המכונה לתדלוק רכבה.
לאחר מכן, כך טענה בתביעתה, היא מילאה את מיכל הרכב בבנזין, התניעה את הרכב ונסעה לדרכה. עוד באותו יום שוטר התקשר לבעלה, ומסר לו כי הוגשה נגד התובעת תלונה בגין מילוי רכב בבנזין מבלי לשלם תמורה. משהסביר הבעל לשוטר כי התדלוק בוצע כנגד תשלום מלא, יעץ השוטר לבדוק את הצילומים במצלמת תחנת הדלק ו"לסגור את העניין עם המתלונן". התובעת שבה באותו יום לתחנת הדלק, פגשה עובד שסרב לבקשתה לצפות בתוכן המצלמות, ובשיחת טלפון שערכה עם בעל התחנה שלא נכח בתחנה, הוא הבטיח כי למחרת היום יבדוק את תוכן המצלמות.
מצלמות האבטחה הוכיחו: שילמה על הדלק
למחרת היום התייצבה התובעת בתחנת הדלק, ועובדת בתחנה אפשרה לה לצפות במצלמות. מהצפייה נוכחו שתיהן כי תשלום 200 שקלים שולם על-ידי התובעת בטרם מילאה את רכבה בבנזין ביום הקודם. בכתב התביעה נטען כי מעשיו, רשלנותו ומחדלו של הנתבע מהווים עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, מאחר והגשת תלונה או התערבות המשטרה מהווים לשון הרע, היות והם שמים את התובעת לבוז, ללעג ולהשפלה, ופוגעים בה במכוון, ביודעין ובחוסר תום לב גמור. בכתב התביעה נטען כי לתובעת נגרם "נזק בלתי נתפס" של כאב וסבל ונזק נפשי, אותו יש להעריך על-פי אומדנה.
מנגד בכתב ההגנה פורטה הגרסה העובדתית לפיה לאחר שנתקלו עובדי תחנת הדלק באירוע של תדלוק בסך 200 שקלים ללא תשלום עבורו, נעשתה בדיקה של המצלמות, ולא נמצא תיעוד לתשלום על-ידי התובעת. מאחר ובזמן הגניבה שהו בתחנה מספר כלי רכב, וביניהם רכבה של התובעת, העביר עובד התחנה למשטרה את פרטי כלי הרכב לשם בדיקה ובירור, אולם לא הוגשה תלונה.
לאחר שנציג המשטרה התקשר לנתבע ובפיו גרסתה של התובעת, לפיה היא שילמה עבור תדלוק רכבה בסמוך לביצועו, התקשר הנתבע לתובעת והתנצל בפניה. התובעת לא הסתפקה בהתנצלות, הבהירה לנתבע כי בעלה עורך דין וכי הם יגישו תביעה בגין מה שעוללו לה, ולמחרת היום התייצבה בתחנת הדלק, ופרצה בצעקות על אשת הנתבע והשמיעה באוזני לקוחות כינויי גנאי חריפים ("אל תתדלקו כאן. הם גנבים וחוצפנים").
בכתב ההגנה הוכחשה הטענה שביצוע התשלום על-ידי התובעת נצפה במצלמות התחנה. הוסבר כי במצלמות לא נמצא תיעוד לביצוע התשלום, "כנראה משום שהתשלום בוצע בשטח התחנה במקום מוסתר שאינו נקלט במצלמות האבטחה של התחנה".
השופט: "התנהלות סבירה"
השופט גולדקורן, שכאמור קבע כי לא מדובר בלשון הרע, ציין כי הנתבע לא הגיש נגד התובעת תלונה במשטרה ולאחר שלא התגלה ממצא כלשהו בצפייה במצלמות שבתחנה, מסר הנתבע למשטרה פרטים של שני כלי רכב שתדלקו בתחנה בסכום של 200 שקלים בקירוב בסמוך למועד בו בוצעה הגניבה, על מנת שהמשטרה תערוך בירור ותנסה לאתר את מבצע הגניבה.
הנתבע, שלא הכיר את התובעת, ולא ידע מי ביצע את הגניבה, לא הפנה אצבע מאשימה כלפיה או כלפי נהג הרכב הנוסף. "מעשה זה של פנייה למשטרה היווה התנהגות סבירה של מי שגילה כי בוצעה גניבה מחנותו", הסביר השופט. "ניתן להשוות את המעשה לבדיקה הנערכת על גופם של שלושה לקוחות חנות הלבשה גדולה, אשר בעת שהם חוצים יחדיו את דלת החנות בדרכם החוצה נשמעת אזעקה שהופעלה על-ידי תג בגד שלא שולמה התמורה בגינו. הבדיקה מתחייבת, ואין בה משום הוצאת לשון הרע על אותם לקוחות תמימים ששילמו את מלוא התמורה עבור בגדים שרכשו".
עוד הוסיף השופט גולדקורן: אין במעשה שעשה הנתבע כדי להשפיל, לבזות או לפגוע בתובעת, ולפיכך אין הוא בא בגדר אחת מחלופות "לשון הרע" שבסעיף 1 לחוק. לאור מסקנה זו, אין צורך להמשיך בניתוח שאר שלבי העוולה".
____________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט אורי גולדקורן
_____________________________________________________
