שופט בית משפט השלום בתל אביב, אביים ברקאי, דחה תביעת לשון הרע שהוגשה נגד שוטר לשעבר שהורשע במעשי הטרדה מינית, נגד עורך דין של חברה מתחרה של השוטר, ששלח מכתבים להפסיק את עבודתו במכירה לבתי ספר, בשל הרשעתו וכן נגד היישובים שפעלו אף הם לכאורה נגד עבודתו. השופט שקבע כי לא היה מדובר בפרסום כוזב חייב את התובע בהוצאות בסך כולל של 30 אלף שקלים.
התובע הוא שוטר ומפקד נקודת משטרה לשעבר, אשר הורשע כדבריו במעשי הטרדה מינית בגין אירועים בשנים 1999 ו-2000 וההליכים והרשעתו האחרונה של התובע הסתיימו כבר בשנת 2006 והליכי הערעור הסתיימו שנתיים מאוחר יותר בהחלטת בית המשפט העליון. כיום התובע עוסק במכירת ציוד משרדי ומוצרי נייר ודפוס לבתי ספר ובמועד הרלוונטי להגשת התביעה היא כסוכן במסגרת חברה המספקת ציוד כאמור לבתי ספר.
לטענת התובע, אותו עורך דין שנתבע שלח מזה תקופה ארוכה מכתבי נאצה למוסדות חינוך, עיריות ומועצות מקומיות וכך גם שתי העיריות ומזהירה אותם מפניו ופועלת בכל דרך לאסור כניסתו למוסדות חינוך וכמו כן אחת העיריות פנתה ישירות למעסיקיו והזהירה אותם מפניו ודרשה את פיטוריו או שיוטלו מגבלות על חופש התנועה והעיסוק שלו.
להשאיר את העבר מאחור
התובע הפנה לכך ששילם את חובו לחברה בגין מעשיו וזכותו "להישכח" ולהניח את עברו מאחוריו. למרות זאת הוא מבוזה שוב ושוב עת נמנעת ממנו הכניסה לבתי ספר ולטענתו אין ליישובים כל זכות או בסיס עובדתי או משפטי לפנות לכל מאן דהוא במטרה לשבש את חיו, לפגוע בפרנסתו וביכולתו לעבוד וכן הוא ציין שכתוצאה ממעשי הנתבעים הוא נאלץ להחליף את מעסיקיו בשנים האחרונות ובנוסף הוא מתקשה במציאת מקור פרנסה.
לדבריו, מכתבו של עורך הדין מהווה פגיעה קשה בפרטיותו. בנוסף פעולות הנתבעים כולם ביחס לפרסום עניינים הנוגעים לצנעת חיו האישיים בייחוד לאחר שההרשעה התיישנה, הטרדתו במכוון שנים ושימוש בידיעות שהושגו באופן לא ברור על חיו מהווים הפרה של חוק הגנת הפרטיות.
הנתבע שלח מכתבים כביכול בשם מרשתו "אם לבת בגיל העשרה המתגוררת באזור השרון". במכתבים התייחס להרשעתו של התובע בפלילים, פנה בפועל להפסקת העסקתו ועוול לטענת התובע כלפיו. בהמשך התברר כי אין אמת בטענה לפיה הוא יצג "אם לבת העשרה" והוא דווקא עורך דינה של חברה מתחרה, וגם רעייתו בעלת קשרי חברות עם רעיית בנה של בעלת החברה המתחרה.
העורך דין, כך נטען, ציין במכתביו שכאשר מתירים לתובע להיכנס למוסדות חינוך יש בכך משום "התעלמות מוחלטת מנהלים, מהגדרות ומהוראות ברורות בנושא". עוד נרשם ש"נגישותו וחיכוך היומיומי שך התובע מול בתי הספר הינו כשלעצמו מקים סיכון סטטוטורי פר אקסלנס- הרי שהכתובת רשומה על הקיר !!!!".
לטענת עורך הדין בהתאם להוראות חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים ובהתאם להוראות חוזר מנכ"ל – על המוסד לוודא כי אין מניעה להעסיק כל עובד המגיע באופן קבוע לבית הספר. לטענתו, מאחר ואין בידי התובע אישור משטרה הרי שהוא אינו יכול להיכנס בשערי בית הספר למעט במקרה בו הוא מלווה ע"י איש צוות וכן טען להגנת "אמת דיברתי" שכן לגישתו הפרסום הוא אמת ויש בו משום עניין ציבורי והפרסום נעשה בקשר עם הליך משפטי ומשכך קמה לו החסינות המוחלטת הקבועה בחוק איסור לשון הרע.
"אמת דיברתי"
השופט ברקאי, שכאמור דחה את התביעה נגד עורך הדין והעיריות, ציין בין השאר כי לא מדובר היה בפרסום כוזב, אף שהעורך דין הציג עצמו כמייצג אם לבת עשרה, למרות שלא כך היה הדבר.
"אין ספק", כתב השופט בפסק הדין, "שאזכור וייחוס עבירה פלילית לאדם הוא מעשה שאינו תורם לשמו הטוב, בלשון המעטה. גם העובדה שהתובע אכן הורשע בעבר אינה גורעת מכך שעצם אזכור ההרשעה עלול לפגוע בו בהווה ואולם עדיין אפשר וקמה חסינות לצד המפרסם או הגנה כלשהי מכח חוק איסור לשון הרע".
השופט ברקאי הוסיף: "האמירה היחידה אותה יש לבחון ביחס להתנהלות הנתבע 1 היא האמירה המייחסת לתובע הרשעה בעבירות מין. בענייננו קמה לנתבע 1 הגנת "אמת דיברתי". אכן היתה אמת בדבריו כשציין שהתובע הורשע בעבירות מין. זאת ועוד, לצד הביקורת על התנהלות הנתבע 1 הרי עדיין ניתן לטעון שקיים ענין ציבורי בפרסום האמירה".
__________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט אביים ברקאי
__________________________________________________
