היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים התנגדות להסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית שהוגשה נגד חברות הביטוח. התובענה הוגשה בטענה שחברות הביטוח משלמות סכומים שנפסקו לחובתן בפסקי דין (בין שניתנו בעקבות הסכמות בין הצדדים ובין שניתנו לאחר הכרעה בהליך לגופו), לאחר מועד הפירעון מבלי לצרף לתשלומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כפי שמתחייב בחוק פסיקת ריבית והצמדה. הסדר הפשרה שהושג עם החברות מצביע תיקון התנהלות החברות בעתיד, אך אינו מציע פיצוי רטרואקטיבי ובשל כך מתנגד היועמ"ש. "לנוכח הקשיים האמורים, לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, ההסדר המוצע "אינו מהווה הסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה ואינו עולה בקנה אחד עם תכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות. משכך, אין מקום לאשרו במתכונת הנוכחית", כתבו נציגיו לבית המשפט.
במסגרת הסדר הפשרה הוסכם כי חברות הביטוח יתקנו את שטרי הסילוק המקובלים אצלן כך שתהיה התייחסות בשטרי הסילוק למועד התשלום, שיחול בתוך 30 יום ממועד התקיימות התנאים לתשלום, אלא אם נקבעה הסכמה מפורשת/מיוחדת אחרת בין הניזוק וחברת הביטוח. הוסכם גם כי יינתן גמול לתובעים בסך86.5 אלף שקלים ושכר טרחה לבאי כוחם בסך כולל של כ-900 אלף שקלים, ללא כל פיצוי או הטבה לחברי הקבוצה.
היועץ המשפטי לממשלה הגיש את התנגדותו להסדר הפשרה ובמסגרתה עמד על כך שלכאורה עומדת לחברי הקבוצה עילת תביעה ראויה לבירור. לענייננו, כל עוד אין התנאה מפורשת על הקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה, בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק, על סכום כסף שנפסק על ידי בית המשפט ואשר לא שולם במועד הפירעון (מועד שבו ניתן פסק הדין או המועד שנקבע בפסק הדין לתשלומו של החוב, לפי המאוחר), תתווסף החל ממועד הפירעון ריבית פיגורים כהגדרתה בחוק.
מי שמרוויח, מי שמפסיד
"ככל שבהסדר הפשרה", כך לעמדת היועמ"ש, "לא יושבו כספי ריבית וההצמדה שיש לצרף לסכומים שנפסקו לחובת חברות הביטוח במסגרת פסקי דין, לפי הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, הרי שיש בפעולתן לכאורה עשיית עושר ולא במשפט על חשבון הניזוקים, ואין הצדקה לפטור באופן גורף וקטגורי את חברות הביטוח מהשבת הכספים".
לפי עמדת היועמ"ש, בנסיבות אלה, הסדר הפשרה המוצע, שאינו כולל כל פיצוי כספי, אך מבקש בה בעת להחיל על חברי הקבוצה מעשה-בית-דין שיקים מחסום מפני הליך ייצוגי אחר ואף מפני הליכי תביעה פרטניים (למעט אלו שהוחרגו בהסכם, אך ספק רב אם יוגשו בשל העדר כדאיות כלכלית בניהול הליך משפטי פרטני) – לא נותן סעד הולם לנפגעים, פוגע במימושה של זכות הגישה לערכאות וחוטא לתכלית אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו משום שאינו כולל סנקציה נגד חברות הביטוח. ולמעשה, ההסדר משמש ככלי ל"מחילת" חובות של חברות הביטוח באופן גורף בגין התנהלותן בעבר.
היועץ המשפטי לממשלה עמד בעמדתו על קשיים נוספים העולים מהסדר הפשרה, וכן על כך ששכר הטרחה צריך ככלל להיגזר מהסעד הכספי שמקבלת הקבוצה. במקרה זה, לא הוסכם על כל סעד כספי שינתן לחברי הקבוצה בגין מקרי העבר, ובשל כך פסיקת סכומים גבוהים לגמול ושכר טרחה מעוררת קשיים ניכרים.
לנוכח הקשיים האמורים, לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, ההסדר המוצע "אינו מהווה הסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה ואינו עולה בקנה אחד עם תכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות. משכך, אין מקום לאשרו במתכונת הנוכחית".
