שופטת בית משפט השלום בתל אביב, אורלי מור-אל, דחתה תביעת נזיקין נגד קיבוץ המעפיל וחברת הביטוח החקלאי, מגבר שטען נפצע בעת שנפל בירידה מבית עץ בקיבוץ. השופטת מור-אל גם הורתה לתובע לשלם לנתבעות 5,000 שקלים הוצאות.
התובע טיפס לבית עץ הנמצא בסמוך לחצרו כדי להוריד בנו בן החמש וחצי שקיבל מכה ברגלו ובכה, במהלך הירידה כשבנו בידו האחת ובאחרת אחז באחד מענפי העץ לתמיכה, נשבר הענף והשניים נפלו אפיים ארצה.
בית העץ נבנה על ידי שכנו של התובע שלא נתבע ואף לא היה עד בהליך. התובע סבור, שהקיבוץ אחראי לתקינותו של בית העץ והסולם בהינתן שהם מצויים בשטח הציבורי בקיבוץ ושימשו את ילדי השכונה.
התובע טען לליקוי בכך שלא היה מעקה בסולם בית העץ וכן טוען שהענף בו אחז היה "יבש" או "מת". בעקבות הנפילה נגרמו לתובע ובנו נזקי גוף, לתובע נגרם שבר במרפק ומומחים מטעם הצדדים הסכימו שנותרו 10% נכות בעקבות מצב לאחר כריתת ראש רדיוס מרפק שמאל, כאשר מומחה התובע קבע נכות נוספת בשיעור 5% בגין צלקת.
מנגד, טוענים הנתבעים שבית העץ נבנה בהסכמת התובע, בשטח הצמוד לגינתו, נכלל בשטח ביתו ונמצא באחריותו. כן טוענים הנתבעים שלא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו לרבות הטענה שהענף שנשבר היה ענף יבש או "מת", ומכל מקום, נטען שאשמו של התובע לאירוע כולו הינו אשם תורם מכריע הפוטר את הנתבעים מחבות.
נטל ההוכחה
השופטת, שדחתה את התביעה, ציינה כי לא מדובר במתקן שעשועים שהתקין הקיבוץ, אלא בבית עץ שהתקין שכנו של התובע, על עץ בצמוד לחצרו של התובע, בהסכמת התובע ולפחות ללא כל מחאה מצידו. עוד הוכח ציינה השופטת שהתובע לא ראה כל פגם בבית העץ שהותקן והתיר לבנו הקטין לשחק בו ללא השגחה, עד כדי כך, שבנו נותר בוכה על בית העץ מבלי שאיש יבחין בכך, עד שהגיע התובע לביתו מן העבודה.
"התובע", נכתב בפסק הדין, "שעליו נטל ההוכחה, לא הוכיח דבר וחצי דבר לגבי בטיחות בית העץ אלא העלה טענות כלליות שהקיבוץ היה צריך לבדוק את בית העץ והיה צורך במעקה. התובע לא הוכיח, תקן כלשהו שקיים לבתי עץ במדינת ישראל, התובע לא הוכיח ולא הפנה לתקן כלשהו לסולמות עליה לבית עץ או למתקני שעשועים שקיים במדינת ישראל, התובע לא טרח להביא חוות דעת בטיחותית וכל שטען טען בעלמה. התובע גם לא הוכיח את זווית הסולם ואף לא הוכיח שזווית הסולם לא הייתה תקנית".
עוד הדגישה השופטת בפסק הדין כי התובע "לא הוכיח שסולם בבית עץ או סולם בכלל מחייב קיומו של מעקה – סולמות בכלל וגם סולמות עץ (ראו לדוגמא, סולמות ביתיים) אינם כוללים בהכרח מעקה. דרך ירידה בסולם היא ידועה. ירידה בסולם, נעשית בירידה לאחור, כאשר שתי הידיים תומכות בשלבי הסולם. גם הירידה בשלב הראשון בסולם נעשית דרך כלל כאשר הגוף מכופף והידיים יכולות לתמוך ברצפת בית העץ, או בנקודת אחיזה בסולם. כך ילדים וכך מבוגרים. ירידה בטוחה בסולם מחייבת תמיכה של שתי הידיים בוודאי כאשר מי שיורד מהסולם נושא משקל. הדבר הוא בבחינת מושכלות יסוד. מי שבוחר לוותר על תמיכת הידיים נוטל סיכון, ואין לו להלין אלא על עצמו".
לצפייה ודירוג כבוד השופטת אורלי מור-אל
