שופט בית משפט השלום בתל אביב, עדי הדר, קיבל חלקית את תביעתה של המחזאית מיכל אקרמן פרקש, בגין פגיעה בזכויות הקניין הרוחני מכח יצירותיה במחזמר "גולדי חזיות" שזכה בפרס בפסטיבל "חג המחזמר" ע"י העלאת המחזמר שלוש פעמים. השופט הורה לנתבע אביב קורן לפצות אותה ב-110 אלף שקלים כולל שכ"ט עו"ד ואת אורי פסטר לפצות אותה ב-27.5 אלף שקלים כולל שכ"ט עו"ד. כמו כן בית המשפט נתן צו מניעה קבוע שאסר שימוש במחזמר שהוצג ללא קבלת רשות מהמחזאית.
כאמור, על פי התביעה שהוגשה נגד במאי התיאטרון ומנהל תחרות "חג המחזמר" אורי פסטר והמוזיקאי אביב קורן הם הפרו את הזכויות להם היא היתה זכאית ככותבת המחזמר "גולדי חזיות". לטענתה, היא נושלה באופן בוטה וסולקה על ידי הנתבעים מעבודתה כמחזאית לקראת העלאתו של המחזמר "גולדי חזיות" בכיכובה של חני נחמיאס אשר קטף את המקום הראשון בתחרות "חג המחזמר".
לטענתה, לא ניתן לה קרדיט הולם בגין עבודתה, ובניגוד להתחייבויותיהם המפורשות של הנתבעים שלא לעשות שימוש ביצירותיה מבלי לשתפה בתגמולים ובהכנסות כמו גם ביוקרה והרווחים שצמחו מהם.
מה טרנטינו היה אומר?
במסגרת פסק הדין, צוטט הסבר של המומחה מטעם ביהמ"ש, פרופ' אבי עוז, שציין כי הבמאי הנודע קוונטין טרנטינו לא מקבל לעיון תסריטים. לדברי פרופסור עוז, כי מלבד הצוות אין לאיש ידיעה איך התנהלה עבודת הצוות הזאת, מי זרק מה, איך כל זה נתן השראה לגרסה כזאת או אחרת של מה שיש לנו כאן במאות עמודים.
"הדבר המרכזי של מה שאני אומר פה", כך לפי המומחה, "זה שהשראה זה דבר מאוד נזיל ולא ברור. קשה מאוד לעמוד עליו, ואני אביא דוגמה אחת. באיזה קפה בתל אביב יושב איזה אדון בשם טרנטינו, שכולנו שמענו עליו, והוא נשוי לישראלית. ויש הרבה מאוד ישראלים שמנצלים את העובדה שהם מכירים את הגברת, באים אליה עם תסריטים באנגלית, בדרך כלל, ואומרים לה תעבירי את זה בבקשה לטרנטינו. והיא אומרת, אני לא הולכת להעביר את זה לטרנטינו", סיפר פרופסור עוז.
עוד הוסיף: "מדוע? משום שהוא מסרב לקרוא תסריטים של מישהו אחר. הוא בעצמו הרי כותב את כל הטקסטים, את כל התסריטים שלו, והוא מפחד שמישהו פעם יגיד, שבגלל שהוא קרא איזה תסריט, אז פתאום הייתה השראה של איזה רעיון, אז הוא לא קורא תסריטים של אף אחד אחר. ככה אומרת הגברת טרנטינו".
היצר גבר
השופט הדר, שקיבל חלקית את תביעת פרקש, ציין כי מרגע שהיו לה זכויות מהותיות, והן לא נמחו מעל פני האדמה, כסברת אביב, הצגת המחזמר, ללא הסדרת זכויותיה של מיכל, מהווה עוולה. לכן, השאלה אם הייתה מחזאית בלעדית, או בעלות זכויות במחזה, אינה מסייעת לאביב. מה גם שלשיטתה של מיכל, היה בסיס סביר לטענתה כי היא בעלת הזכות הבלעדית במחזה שהרי כך אביב הציג אותה לפני סילוקה והיא התרשמה בתום לב שהשינויים שבוצעו לא שינו זאת מבחינה מהותית. מיכל לא נחקרה בעניין תום ליבה.
"בית המשפט התרשם מהראיות לגבי כישרונו הרב של אביב ולתרומתו הרבה של אורי לעולם התרבות באופן כללי ולתחום המחזמר בפרט", כך נכתב בפסק הדין. "אולם, בתובענה זו הם כשלו באופן בו פגעו בזכויות של מיכל. אביב לא השכיל להסדיר זכויותיה של מיכל מלכתחילה, ולאחר מכן גרס שהוא 'מחק' את פועלה כלא היה, תוך שהוא ממעט במשקל תרומתה באופן מעליב ושסותר דבריו, לרבות בכתב, בזמן אמת".
השופט הדר הוסיף: "אורי, הבין בזמן אמת, כי עקב העדר הסכם שמעגן זכויות וחובות מיכל עת הצטרפה לקבוצה כמחזאית, עומדת לה טענה לזכויות קנייניות ביצירה, ואף ניסה להגיע עמה להסכמה. אולם, ייצרם של אביב ואורי גבר עליהם, והם החליטו להעלות המחזמר על הבמה ללא מתן קרדיט למיכל וללא הסדרת זכויותיה הקנייניות. בתובענה זו אביב בעיקר, אך גם אורי, העלו שורה ארוכה של טענות, שחלקן גובלות בעלבונות כלפי מיכל, באופן שהאריך שמיעת התובענה על פני מספר שנים שלא לצורך, וכל זאת כדי לנסות ולחמוק מאחריותם לפגיעה בזכויותיה".
__________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט עדי הדר
___________________________________________________
