שופטת בית משפט השלום בקריות, אלואז זערורה-עבדאחלים, הורתה לעיריית שפרעם לשלם כ-35 אלף שקלים, פיצויים בגין לשון הרע, זאת בשל ביצוע הליכי גביה והוצאה לפועל על ידי העירייה, בגדרם עוכבה יציאתו של התובע מן הארץ שלא כדין.
התובע טען בתביעתו כי ירד מהארץ עוד בשנת 1998 וכי הוא מתגורר דרך קבע בקנדה. לטענת התובע, לפני מספר שנים, באחד מביקוריו בארץ, ועת ביקש לצאת את ישראל ולחצות את גבול נהר הירדן, הופתע לגלות באמצעות משטרת הגבולות כי יציאתו לא מתאפשרת בשל צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן כנגדו. בשל כך, נמנעה יציאתו לירדן, משם אמור היה לטוס לפגישה עסקית בדובאי.
לגרסתו, פניותיו לעירייה ובקשותיו לבטל את הצו עלו בתוהו. במצב דברים זה, התובע נאלץ, לגרסתו, לשוב על עקבותיו בעודו מושפל, כעוס ומדוכא. הוא החמיץ את הטיסה שתוכננה לדובאי, הפסיד את דמי כרטיס הטיסה, ולא התייצב לפגישה העסקית המתוכננת. לדידו הוא הוחזר ארצה בצורה פומבית, מבישה ומעליבה, שהייתה חשופה לעיני רבים.
עיכוב לא חוקי?
בעת עיכובו, התברר לתובע כי העיכוב נבע מצו שניתן במסגרת תביעה לסכום קצוב בתיק הוצאה לפועל בגין חובות הקשורים במקרקעין וזאת על אף העובדה כי אינו חייב לעירייה דבר, ובכלל זה אינו חייב בתשלומי ארנונה ולו בשל העובדה כי הוא מתגורר בחו"ל מזה 17 שנים. לגרסת התובע, אישור המסירה שעל בסיסו ננקטו ההליכים נגד התובע, היה מזויף, ובהתאם הצו שניתן, ניתן ללא הצדקה ועקב רשלנות העירייה. בהמשך לאחר שפנה לבית המשפט העירייה הסכימה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, והסכימה למחיקת התביעה נגדו.
העירייה בהגנתה הכחישה טענות התביעה וטענה, בין היתר, כי פעלה מצדה כדין ככל רשות מקומית האמונה על כספי הציבור וגביית החובות וכי ככל שאישור המסירה היה מזויף, הטעות מקורה בדואר ישראל. עוד טענה הנתבעת כי חלות ההגנות הקבועות בחוק וכי מכל מקום מי שאשם באירועים מושא התובענה הינו התובע, אשר לא ווידא את תשלום החובות לעירייה, התעלם מפניות, לא דאג לעדכן את כתובתו במשרד הפנים, ולא נהג כאדם סביר בנסיבות המקרה.
העירייה פעלה באדישות
השופטת זערורה-עבדאחלים, כאמור קיבלה את התביעה, זאת לאחר שבחנה את כלל נסיבות העניין וטענות הצדדים וקבעה כי העירייה לא פעלה בתום לב כרשות מוניציפלית לשם גבית חובות. "הנתבעת", כתבה השופטת, "הסכימה לביטול הצו ולמחיקת התביעה כחודשיים בלבד לאחר שהתובע פנה בהתנגדות. שינוי נסיבות זה מקורו בבירור פנימי שערכה הנתבעת. הנתבעת לא שכנעה את בית-המשפט ולא הניחה די ראיות שיש בהן כדי ללמד כי לא יכולה הייתה לדעת את נסיבות ה'תקלה', ולא שכנעה את בית-המשפט מדוע לא ניתן היה לברר את הנתונים קודם למועד בו נערך הבירור".
השופטת הוסיפה: "אני מקבלת את גרסת התובע, כי עוכב במקום שמטיבו וטבעו הינו הומה אדם, והעובדה ששמו ופרטיו נחשפו לכל ובפרט לאנשי משטרת הגבולות, מקיימת את היסודות הקבועים בסעיף 1 לחוק וכן את יסוד הפרסום… יש מקום להזכיר כי ניתנת חסינות להליכים וצווים שניתנים מכוח חוק ההוצאה לפועל, אשר הוראתו לאסור יציאת התובע מן הארץ אינה יכולה לשמש עילה לתביעה בעילה של לשון הרע. דא עקא שההליך שלפני אינו מתנהל כנגד רשויות הגביה, אלא כנגד הרשות המקומית, שלא הוכיחה כי פעלה כדין ובתום לב, ושוכנעתי כי פעלה לכל הפחות באדישות".
____________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת אלואז זערורה-עבדאחלים
____________________________________________________
