שופטי בית הדין הארצי לעבודה, לאה גליקסמן, סיגל דוידוב מוטולה ורועי פוליאק, קיבלו חלקית ערעור של בודקת חיצונית שמונתה לבדוק תלונת הטרדה מינית. השופטים קבעו כי יימסרו לצדדים להליך רק קטעי עדויותיהם שבהם התייחסו לאירועים ששניהם היו מעורבים, או נטען שהיו מעורבים בהם ולמערכת יחסי העבודה ביניהם.
פסק הדין עסק בשני נושאים:האם מוטל חיסיון לכלל החומרים והעדויות שנמסרו במסגרת הליך בירור תלונה על הטרדה מינית, כך שהם לא יגולו במסגרת הליך משפטי? מה הם השיקולים המנחים להעמדת מסמכי הבדיקה לעיון צדדים להליך משפטי שעניינו אירוע נטען של הטרדה מינית וכן האם לבודקת חיצונית, שאינה עובדת של המעסיק, שמונתה לצורך בירור תלונה על הטרדה המינית ושאינה צד להליך המשפטי, יש מעמד בהליך שעניינו מתן היתר גילוי ועיון במסמכי הבירור, לרבות הגשת הליך ערעורי על החלטת בית הדין האזורי.
חובת סודיות?
בית הדין דחה את טענתה של הבודקת כי ההחלטה לחייב אותה למסור מסמכים שברשותה נעשתה בניגוד לדין, נוכח העובדה שהיא אינה בעל דין בהליך אלא בגדר "צד שלישי".
בית הדין קבע כי בבחינת השאלה אם יש להורות על גילוי מסמכים מהליך בירור תלונה על הטרדה מינית, אין משמעות לעבודה כי הליך בירור התלונה נעשה על ידי בודקת חיצונית ולא על ידי אחראית שהיא עובדת של המעסיק. בשני המקרים מדובר במי שמקיים את חובת בירור התלונה המוטלת על המעסיק על פי התקנות, שכן ניתן למנות כ"אחראית", גם מי שאינו עובד של המעסיק. על כן, לעניין גילוי המסמכים יש לראות את הבודקת כ"אחראית" על פי התקנות.
בית הדין שסקר את התשתית הנורמטיבית, וקבע כי מהוראות לתקנות למניעת הטרדה מינית, עולה כי מוטלת על האחראית חובת סודיות. ככלל, יימסרו למעסיק, למתלונן ולנילון סיכום האחראית והמלצותיה בלבד, ולא כל תוצרי הבירור והחומר שהיה לפני האחראית.
עוד ציין בית הדין כי גם שיקולי מדיניות מצדיקים קיום הליכי בירור תלונה על הטרדה מינית בסודיות, שכן חשש של המתלוננות והעדים כי מידע שמסרו במסגרת בירור התלונה ייחשף ירתיע מהגשת תלונה ויקשה על השגת שיתוף פעולה של עובדות ועובדים בהליך הבירור, במיוחד אם הנילון הוא בעל עמדה בכירה בארגון. לפיכך, חשיפת מידע ומסמכים מהליך בירור התלונה תיצור "אפקט מצנן" למנגנון בירור התלונה שנקבע בחוק ובתקנות, וכפועל יוצא מכך פגיעה בטיפול ובמניעת התופעה של הטרדה מינית במקום העבודה.
"חובת סודיות", נכתב בהחלטת השופטים, "אין משמעותה בהכרח הטלת חיסיון על הליך הבירור. כך, מהוראת תקנה 6(ה) לתקנות שלפיה על האחראית לגלות מידע שהגיע לידיה 'על פי כל דין', עולה כי לא נקבע בחוק או בתקנות חיסיון של הליך בירור התלונה ותוצריו. עם זאת, נוכח השיקולים לניהול הליך בירור הטרדה מינית תוך שמירת סודיות, יש מקום ליצירת חסיון הלכתי להליך בירור התלונה".
לצמצם את החיסיון
"זאת", נכתב עוד, "על מנת שלא לפגוע בנכונות הגורמים הרלוונטיים לשתף פעולה עם הליך בירור התלונה, המהווה נדבך מרכזי ומשמעותי בטיפול ובמניעת הטרדה מינית, ולמנוע 'אפקט מצנן' ומשמדובר בחיסיון הלכתי יציר הפסיקה, מדובר בחיסיון יחסי. על כן, הטלתו של החיסיון אינה מונעת לחלוטין גילוי מידע מהליך הבירור ככל שייקבע כי 'הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה'. עם זאת, נדרשים טעמים כבדי משקל להצדקת הסרת החיסיון, ובכל מקרה יש לשקול את היקף הסרת החיסיון ולצמצמו למידה הדרושה".
בנסיבות המקרה הנדון, כך נקבע בהחלטה, יש לצמצם את הגילוי לעדויותיהם של התובעת והנילון, כיוון שגילוי מלא של עדויותיהם יפגע בפרטיותם של עובדות ועובדים אחרים, והוא אינו נדרש בהתחשב בחזית המחלוקת שבין התובעת לבין הנילון והמעסיקה. לעניין מעמדה של הבודקת בהליכי גילוי מסמכים – בית הדין קבע, כי אכן היא בעלת מעמד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה. זאת, על יסוד הפסיקה לפיה מי שאינו צד להליך משפטי רשאי גם הוא לערער על החלטה שקבעה כי יוגשו מסמכים הנוגעים אליו.
קביעה זו גם עולה בקנה אחד עם שיקולי מדיניות – הבטחת עצמאותה ואי תלותה של הבודקת במעסיק ובגורמים אחרים במקום העבודה. "העובדה כי לבודקת עשוי להיות תפקיד משמעותי בהגנה על האינטרסים של המעורבים בהליך הבדיקה שאינם צד להליך המשפטי בדאגה לשמירה על פרטיותם ולהגנה על הליך הבדיקה עצמו; הגברת האמון בבודקת והנכונות להעיד לפניה, שכן גם אם לא תוכל להתחייב כלפי העדים באופן מוחלט כי לא יגולו מסמכים מהליך הבדיקה, תוכל להתחייב כי תפעל לשמירה על פרטיותם של המתלוננת, הנילון והמעורבים האחרים בפרשה", נכתב בהחלטת בית הדין.
__________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת לאה גליקסמן
_________________________________________________________
