שופט בימ"ש שלום ת"א, שמאי בקר, גזר 5.5 שנות מאסר לנאשם שהורשע ב-25 עבירות אלימות ואיומים וקיום יחסים בזמן היותו נשא מחלת האיידס כלפי שתי נשים איתן היה בקשר. השופט בקר גם הורה לו לשלם פיצויים בסך 25 אלף שקלים לכל מתלוננת.
הנאשם, עומר הררי, הורשע על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, בכך שעבר עבירות של 16 עבירות של תקיפת בת זוג, 5 עבירות איומים, 2 עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג ועשיית מעשה העלול להפיץ מחלה בזדון.
על פי כתב האישום, הנאשם ואחת המתלוננות ניהלו מערכת יחסים זוגית מחודש יוני 2020 ועד חודש ספטמבר 2020, אולם הם התגוררו בנפרד. המתלוננת השניה בתיק, ניהלה מערכת יחסים זוגית עם הנאשם מחודש דצמבר 2019 ועד חודש אפריל 2020 וגם היא התגוררה בנפרד מהנאשם, יחד עם בתה בת ה-13.
הטיח את ראשה של חברתו בקיר
כתב האישום מספר כי במהלך הקשר הזוגי בין הנאשם לשתי המתלוננות, סיפר להן הררי כי הוא בנו של "עבריין מוכר" ובכך הטיל עליהן מורא ופחד. עוד מתואר, כי הוא אובחן כנשא של מחלת HIV ,הידועה גם כמחלת האיידס. באישומים מצוין כי במשך כל מערכת היחסים הוא היכה את השתיים לא מעט פעמים. באחד הפעמים פרץ ויכוח בין אחת מהם להררי, והיא אמרה לו כי הוא אלים כלפיה וכי הוא בוגד בה. בתגובה, הצמיד הררי אותה לקיר, הטיח את ראשה בקיר, פעמיים, "עד שחשה המתלוננת כי היא מאבדת את הכרתה".
בהמשך, כך תואר בכתב האישום, הכה אותה הררי במכת אגרוף בבטנה התחתונה בצד ימין, תוך שהיא צועקת-שואלת, האם הוא רוצה להורגה? לאחר מכן, הכה הררי אותה במכת אגרוף בבית החזה שלה מצד שמאל. כתוצאה ממעשים אלה נפלה על הרצפה, ולא הצליחה לקום. הררי – "המשיך לצעוק ולקלל את המתלוננת, נטל את הטלפון שלה, שבר אותו באמצעות ידיו, וזרק אותו; בהמשך, היא רצה לחדר של בתה, הנאשם רדף אחריה, והיא נשכבה, בוכה, על מיטת הבת".
השופט בקר ציין בגזר הדין כי הררי פגע בביטחונן האישי של המתלוננות, רמס את ערך השמירה על שלמות גופן, נפשן וכבודן. "מעבר לפגיעה בערכים המוגנים ה'רגילים'", נכתב בגזר הדין, "במסגרת עבירות האלימות במשפחה, פגע הררי, באופן מיוחד וקיצוני, בשלוות נפשן של המתלוננות, וגרם לסיכון לשלמות גופן, לנוכח העובדה שקיים עימן יחסי מין בלתי מוגנים בעוד הוא נשא של נגיף האיידס".
"שפל מוסרי"
אמנם, ציין השופט, המתלוננות לא נדבקו במחלה, "לא בשל מאמץ מיוחד מאת הררי, אלא רק הודות למזלן הטוב, יחסית כמובן". אולם, הוסיף השופט, "אין בכך כדי להפחית מהשפל המוסרי הכרוך בהתנהגות מסוג זה".
עוד נכתב בגזר הדין כי "גם כאשר הונחה יד אוהבת על הררי, היתה לעיתים התגובה כואבת. במילים אחרות, המתלוננות לא יכלו לדעת מאיפה ולמה תבוא התקיפה הבאה. דיברת עם פלוני? סטירה. קיבלת הודעה בטלפון הנייד? סטירה. הנחת יד על האיש? מרפק לחזה, ועוד ועוד, ללא הרף. ע' סיפרה שפחדה מהררי היה כה רב, כי הוא סיפר לה שאביו הוא 'עבריין מוכר'. עדות לפחד המשתק שהיה מנת חלקה ניתן ללמוד מהאישום שבו היתה קרבן לאלימות קשה מאוד מצידו של הנאשם, לאחר שהוא הטיח פעמיים את ראשה בקיר, והכה אותו במכות אגרוף בבטנה ובחזה. כתוצאה מכך, היא סבלה מכאבים והזמינה אמבולנס. למרות זאת, עקב העובדה שהיא "חשה מאוימת מהנאשם", היא סירבה להתפנות על מנת לקבל טיפול רפואי".
השופט בקר סיכם את גזר הדין וכתב כי חוסר האכפתיות של הררי, אם מי מהנשים בהן חבט, עליהן ירק והילך אימים, גם תדבק במחלת האיידס הקשה בעת שהוא מספק את צרכיו המיניים – היא "מקוממת ומזעזעת ממש".
"העובדה כי כך נהג כלפי שתי נשים, מעצימה כפליים את התחושות הללו. כן תחלינה במחלה, לא תחלינה במחלה, מה אכפת? מה להררי ולדאגה זאת, בכלל? כל עוד כל אחת מהנשים הללו משמשות לו כשק חבטות, מספקות את מאוויו המיניים, ואחת מהן גם מספקת לו דיור חינם – מה זה משנה בכלל, אם תידבק במחלה, אם לאו? הררי נהג בשתי הנשים הללו, שכל חטאן הסתכם בכך שחיפשו אהבה, כחפצים למימוש צרכיו. וחפצים הם חפצים. אין להם עולם משלהם, אין להם רגשות או צרכים. אם כן, למי אכפת אם חפץ 'יתקלקל', יחטוף איידס? כך הררי", כתב השופט בגזר הדין.
_____________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט שמאי בקר
_____________________________________________
