שופטת בית משפט לענייני משפחה בתל אביב, נלי רוסמן-גליס, קיבלה את התנגדות בן של אישה שנפטרה שהודר מצוואתה זאת בטענה שאימו לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה והיא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת.
התובע, אחיה של המנוחה, ביקש מבית המשפט צו לקיום הצוואה של אחותו. מדובר באשה שכבר בהיותה בת 18, אובחנה כחולה בהפרעה סכיזואפקטיבית, ומאז ואילך ניהלה את חייה בצל מחלה תנודתית בעלת אפקטים כאלה ואחרים על תפקודה. המנוחה אושפזה פעמים רבות, על רקע מחלתה זו, לרבות בכפייה וניסתה לאורך השנים לשים קץ לחייה, מספר פעמים. בשלב מסויים בחייה היא נישאה ונולד לשניים בן יחיד, אשר הגיש את התנגדותו לקיום הצוואה.
הבן המתנגד טען בין היתר כי התובע אומנם היווה מקור תמיכה במנוחה בשל מצבה. עם זאת, בד בבד עם טיפולו במנוחה, השתמש בה כמקלט מס, כ"אשת קש" וכ"מכבסת כספים" ונהג ברכושה, בחשבונותיה ובכספיה מנהג בעלים לתועלתו האישית, כאשר בשעת עריכת הצוואה, אך לא רק, השפיע על המנוחה השפעה בלתי הוגנת.
האם השתמש באמו כ"מקלט מס"?
אודות השימוש שעשה התובע במנוחה לצרכיו האישיים, ניתן ללמוד ממכירת דירה שהיתה 20 שייכת למנוחה, במהלך שנת 2013 כשהמנוחה נזקקה לאפוטרופוס, תוך שהתובע נוטל מיליון שקלים מכספי המכירה לכיסו. זאת ועוד, התובע פתח על שמה של המנוחה מכבסה לצורכי מס ונטל את רווחי המכבסה לעצמו וכן הפעיל על המנוחה לחץ לוותר על חלקה בירושת סבתם של המנוחה והאח.
לטענת הבן, נסיבות עריכת הצוואה אינן ידועות, הן לאור פטירתו של עורך הצוואה והן לאור עדות העדה הנוספת, כי אינה זוכרת דבר ממעמד עריכת הצוואה. נסיבות הפקדת הצוואה גם הן אינן ידועות, אך תמוהות הן בשים לב לכך שהופקדה כעשור לאחר שזו נחתמה והן בשים לב לעובדה שכ- 10 ימים לאחר הפקדת הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה- אושפזה המנוחה אשפוז כפוי.
בנסיבות אלו, לטענת הבן, נטל ההוכחה לכך שלא הייתה השפעה בלתי הוגנת, בעת עריכת הצוואה מועברות על כתפי התובע, אשר לא הצליח להביא אף לא הוכחה חיובית אחת לכך שבמערכת היחסים הכלכלית שבין התובע למנוחה, פעלה המנוחה באופן עצמאי ומתוך מחשבה צלולה וחופשית.
מנגד, טען האחר כי הצוואה תקינה מבחינה צורנית, ולא נטען אחרת. משכך הנטל להוכחת טענות הנתבע בדבר אי כשירות המצווה מוטלת על כתפיו. לטענתו, המנוחה אומנם סבלה ממחלת נפש, אך בתקופות של החלמה יכלה לנהל שגרת חיים ככל האדם ולתפקד באופן מלא.
מה הוביל לכתיבת הצוואה?
המנוחה שוחררה מבי"ח אברבנאל ללא סימפטומים וניהלה מאז שגרת חיים מלאה, באופן עצמאי בכל היבטי החיים – עבדה, למדה, השתתפה באירועים חברתיים וכד' במשך 9 שנים ואין כל עדות למצב פסיכוטי או לחוסר תובנה ושיפוט אצל המנוחה. יתרה מזו, יש תיעוד כי המנוחה נטלה טיפול תרופתי במועד הרלוונטי והייתה במעקב פסיכיאטרי. מכל מקום, גם אם היה קיים מצב פסיכוטי במועד הרלוונטי, לא הוכח כי מחשבות שווא הן הובילו לעריכת הצוואה.
למרות דברי האח השופטת קיבלה את חוות דעת המומחה שקבע כי המנוחה סבלה ממחלה נפשית משמעותית בדרגת חומרה קשה שהתבטאה לאורך השנים במצב פסיכוטי, התנהגות חסרת שיפוט וחסרת תובנה ובזבוז כספים. מצב זה לטענת המומחה אינו גורם בהכרח לליקוי קוגניטיבי קבוע ואחיד, אך הינו גם בעל משמעות של גורם סיכון לירידה קוגניטיבית וליקוי אישיותי.
אולם, כך לפי בית המשפט, ניכר כי המצב הפסיכוטי אצלה יכול להמשך זמן רב ולהתבטא בחוסר שיפוט במיוחד בתחום הכספי ולהערכתו, יש לקבוע כי במועד כתיבת הצוואה לא הייתה המנוחה כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות וכן השופטת ציינה כי ניסיונותיו של התובע לקעקע את חוות דעת המומחה לא צלחו.
"לא מוכנה לחיים הללו"
"במסגרת בחינת מאות עמודי הראיות שהוגשו לתיק, זכיתי להיחשף ולו במעט לחייה של המנוחה", כתבה השופטת בפסק הדין. "מצאתי כי המנוחה התמודדה עם אחת המחלות הכרוניות הקשות מכל, בעטיה נאלצה לחוות טלטלות נפשיות באינטנסיביות כזו או אחרת, קשיים חברתיים, מערכת יחסים נוטשת ונטושה עם בנה האהוב, ניסיונות עצמיים לשים קץ לחייה, אשפוזים רבים לרבות בכפייה, פגיעה תפקודית, פגיעה קוגניטיבית ונטילת חלק בטיפולים תרופתיים ואחרים לאורך כל חייה הבוגרים".
עוד הוסיפה השופטת: "אין לי אלא לסכם במילותיה של המנוחה עצמה את היעדר כושרה לערוך צוואה, כפי שכתבה באחד מדפי התפילה, שצורפו לתצהיר עדותו הראשי של האח: 'יש לי הרבה בקשות אלוהי, ונדמה שכל פעם אני רוצה יותר, אך מה לעשות אלוהי שהחיים כל כך קשים ואני כל כך חסרת אונים ולא מוכנה לחיים הללו'".
לצפייה ודירוג כבוד השופטת נלי רוסמן-גליס
