שופט בית משפט השלום ברמלה, הישאם אבו שחאדה, גזר על האסיר בני סלע 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 5,000 שקל לסוהרת שב"ס, בגין מעשה מגונה שביצע בפניה בעת שעמדה בסמוך לתא מעצרו. בית המשפט קבע כי תקופת המעצר תרוצה במצטבר לעונשי המאסר האחרים אשר נגזרו על סלע בעבר. סנגורו, עו"ד איתי בר עוז מטעם הסנגוריה הציבורית, אמר כי סלע "טוען לחפותו ובכוונתנו לערער על החלטת בית המשפט".
על פי כתב האישום, המתלוננת שימשה סוהרת בכלא המעצר בבית משפט השלום ברמלה, אליו הגיע סלע לצורך הכרעת דין בתיק קודם בו ביצע מעשה מגונה בפני סוהרת אחרת של שב"ס. הסוהרת המתלוננת במקרה הנוכחי, עמדה בסמוך לתאו של סלע כאשר הבחינה כי הוא מסתכל לכיוונה כשאיבר מינו חשוף והוא מבצע בפניה מעשה מגונה. סלע כפר במיוחס לו אך לאחר שמיעת הראיות הורשע בעבירה של ביצוע מעשה מגונה.
העונש ירתיע?
התביעה טענה כי לסלע עבר פלילי מכביד בעבירות מין ולכן יש להכביד את הענישה בעניינו, יש לעשות שימוש בהוראות סעיף 40ה לחוק העונשין בכך שיש לחרוג לחומרה ממתחם העונש ההולם; לחילופין, היה ובית המשפט לא ימצא לנכון לחרוג ממתחם העונש ההולם, יש לעשות שימוש בסעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין ושעניינם החמרה בענישה בתוך המתחם וזאת מסיבות של הרתעה אישית והרתעת הרבים, בהתאמה, בנוסף, יש לחייב את הנאשם לשלם פיצוי למתלוננת.
מנגד, בא כח הנאשם טען כי מדובר ברף הנמוך של העבירות של מעשה מגונה באדם בשל העובדה שלא היה מגע עם המתלוננת. לדבריו, נפלה שגגה בהכרעת הדין בכך שנקבע שלאחר שהמתלוננת ביקשה מהנאשם להפסיק את מעשיו, הוא "המשיך בשלו" כאשר מעדותה של המתלוננת עולה שלא אמרה שהוא "המשיך בשלו". כלומר, כך לגרסת ההגנה, שאחרי שביקשה ממנו להפסיק לאונן בפניה הוא בכל זאת "המשיך". לטענת ההגנה, הקביעה שהמתלוננת אמרה שהנאשם "המשיך" לאונן אחרי שהתבקש "להפסיק", איננה מדויקת.
הסנגור הוסיף כי הנאשם הוא בסטטוס של אסיר מכוח הרשעותיו בתיקים אחרים ואף הוגדר כ-"אסיר נצרך". במהלך שנת 2021 התקבלה בקשתו של הנאשמים על ידי הגורמים הרלוונטיים בשב"ס להעניק לו טיפול פסיכולוגי ומעקב של עובדת סוציאלית.
אמרה או לא אמרה?
השופט אבו שחאדה דחה את טענת ההגנה וציין כי העובדה שהמתלוננת לא אמרה שהנאשם "המשיך", כפי שגם לא אמרה שאכן "הפסיק" לאחר שנדרש לעשות כן, איננה מפחיתה כהוא זה מעוצמת האשם של הנאשם בביצוע העבירה שבה הורשע.
"החידוד הלשוני שעליו עמדה ההגנה", כתב השופט בגזר הדין, "לא מהווה נסיבה לקולא בעת גזירת עונשו של הנאשם. ואף זאת. גם אם הנאשם "הפסיק" לאחר שנדרש לעשות כן וכאמור, המתלוננת לא אמרה שכך קרה, עדיין אין בכך כדי להפחית כהוא זה מאשמו בביצוע העבירה".
השופט הוסיף עוד בגזר הדין, כי למרות שהנאשם הוא בסטטוס של אסיר ואמור לסיים לרצות את מאסרו רק בשנת 2040 יש להשית עליו עונש במצטבר.
"במקרה שבפני", כך נכתב בגזר הדין, "יש לפעול על פי 'הכלל' של הצטברות הענישה ולא על פי 'החריג' של חפיפת הענישה. אין לנאשם נסיבות חריגות כלשהן שמצדיקות חפיפה. נהפוך הוא, הנסיבות המיוחדות לחומרא שמחייבות סטייה ממתחם העונש ההולם מטעמים של הגנה על שלום הציבור, גם מחייבות שעונש המאסר בפועל שיושת על הנאשם, יהיה במצטבר לתקופת המאסר אותה מרצה כיום".
עו"ד איתי בר עוז, שמייצג מטעם הסניגוריה הציבורית את בני סלע, מסר: "בני טוען לחפותו ובכוונתנו לערער על החלטת בית המשפט. חשוב לציין שבשנים האחרונות בני מבקש לעבור טיפול וגורמי שבץ המליצו על כך".
לצפייה ודירוג כבוד השופט הישאם אבו שחאדה
