הרכב שופטי בית המשפט המחוזי מרכז, בראשות אב"ד רות לורך, דבורה עטר ועמי קובו, הרשיע בהתאם להודאתו את חליל דויכאת, בן 47 משכם ברצח בנסיבות של מעשה טרור, של הרב שי אוחיון ז"ל בפתח תקווה בשנת 2020. השופטים צפויים לגזר בקרוב את עונשו של המחבל.
לבית המשפט הוצג הסדר טיעון עם הנאשם, במסגרתו הודה והורשע בכתב אישום מתוקן, ברצח בנסיבות מחמירות של מעשה טרור, בגינו קיים עונש מאסר עולם חובה. לצד עונש המאסר, הפרקליטות תטען ותדרוש את הפיצוי המירבי הקבוע בחוק.
על פי כתב האישום המתוקן, שהוגש במועד האמור עבד דויכאת כפועל בניין באתר בנייה בעיר פתח תקווה. דויכאת נטל סכין אשר היתה מונחת במטבחון האתר, באמצעותה החליט לבצע פיגוע, לדבריו "למען פלסטין, העם הפלסטיני, מסגד אל אקצא, ואללה".
בהמשך לכך יצא רגלית לאזור צומת סגולה, שם הבחין ברב אוחיון. דויכאת שלף את הסכין ודקר את אוחיון שלוש פעמים ובכך הביא למותו.
"לא הביע אמפתיה, חרטה או צער"
בספטמבר 2020 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז כתב האישום המקורי נגד דויכאת, שייחס לו רצח בנסיבות מחמירות של הרב שי אוחיון ז"ל והחזקת סכין שלא כדין בנסיבות מעשה טרור. "לאורך חקירתו, על אף שנשאל על כך בהזדמנויות שונות במפורש, לא הביע הנאשם כל אמפתיה, חרטה או צער ביחס לקרבן או בני משפחתו", כתבה הפרקליטות לבית המשפט.
לצד כתב האישום החמור, הוגשה לבית המשפט גם בקשה להשאיר את הנאשם במעצר עד לתום ההליכים נגדו. "נגד המשיב קמה עילת מעצר", נכתב בבקשה, "כיוון שהוא מואשם בעבירה שדינה מאסר עולם, וכי הוא מואשם בעבירת ביטחון וכן בעבירה שנעשתה באלימות חמורה, באכזריות ותוך שימוש בנשק קר, חזקה כי קיים יסוד סביר מאוד לחשש שיסכן את בטחון הציבור והמדינה".
עוד נכתב בבקשה למעצר עד לתום ההליכים: "נגד המשיב קמה עילת מעצר, שכן לאור חומרת, טיב ואופי מעשיו, תוצאתם הקטלנית והרצחנית, הפנייתם כלפי עובר אורח ישראלי יהודי באשר הוא, והמניע המדיני, דתי, לאומני או אידיאולוגי שעמד בבסיסם, קיים יסוד סביר מאוד לחשש שיסכן את בטחון הציבור. מסוכנות רבה ומובהקת זו של המשיב מתגברת עוד יותר בשים לב לכך שלאורך חקירתו, על אף שנשאל על כך בהזדמנויות שונות במפורש, לא הביע כל אמפתיה, חרטה או צער ביחס לקרבן או בני משפחתו".
המשפחה דרשה מהעליון להרוס את בית המחבל
במסגרת דיון בעתירה לבג"ץ בדרישה להרוס את ביתו של דויכאת, פרסמה אלמנתו של הרב אוחיון, סיוון, מכתב בו פנתה אל השופטים בדרישה ברורה: "אני מייחלת שבורא עולם שהוא "אל נקמות" הוא יקום את נקמתו מאותם אלו שרצחו את בעלי. ההרגשה שלי שהחמלה על סביבתם של המרצחים השפלים היא בגדר "רחמנות על אכזרים". כי כשאין הרתעה- אין מחשבה של פחד למפגע והמחבל הבא לצאת ולעשות ככל העולה על רוחו השפלה".
עוד הוסיפה אוחיון: "אני לא רוצה לשמוע חס ושלום על עוד מקרה נורא כמו שאנו עברנו ועוברים. זה נורא. זה קשה. זה איום ונורא. אין מילים כדי להסביר את עוצמות הכאב והחיסרון. תקוותי היא שאנו נהיה האחרונים שסובלים סבל מחריד שכזה, אבל בשביל זה אנו חייבים לעשות מעשה ולייצר הרתעה. אנו חייבים להשתדל למנוע את המחבל הבא. זוהי חובה מוסרית וערכית כלפי כל מי שחי פה בארץ ישראל. האם מי שמונע את הריסת המחבל יכול להרים את ידיו ולומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה"? יש לי ספק גדול מאוד בלב, ולא רק לי". נציין, כי בסופו של דבר התקבלה העתירה וביתו של המחבל נהרס.
___________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת רות לורך
___________________________________________________
