על פי נתוני מערכת המידע של בתי הדין הרבניים מספר המקרים של גברים מסורבי גט גבוה ממספרם של הנשים מסורבות הגט. כך, מתוך 809 מקרים, מספר הגברים סרבני הגט הוא 382 בעוד מספר הנשים המסרבות לגט עומד על 427.
יש יותר מסורבי גט (גברים) ממסורבות גט (נשים), השיח הציבורי כמעט ולא עוסק במסורבי גט ואנשים רבים כלל לא מכירים את המושג.
כיום, אין הגדרה אחת למושג סרבנות גט. על פי הנהלת בתי-הדין הרבניים, סרבנות גט משמעה כי בית-הדין הגיע להחלטה על כפיית גט או חיוב גט, אלא שאחד הצדדים מסרב. גופים שונים ובהם מבקר המדינה, סוברים כי הגדרה זו היא מצמצמת מדי ויש להרחיבה.
הסיפור של יעקב
כשיעקב(שם בדוי) פנה למשרדנו לפני מספר חודשים, הוא התחנן -"שחררו אותי".
יעקב סיפר כי הוא מסורב גט למעלה מ-5 שנים. שאלתי את יעקב איך הגיע למצב הזה? יעקב "התפרק" ובדמעות סיפר לי את סיפורו. "נישאתי לפני כ- 13 שנים. בעברי, השתייכתי לאחת מהקהילות החסידיות הסגורות ביותר. בחסידות, מקובל שההורים בוחרים בעבור הילדים את "השידוך". מאחר והייתי קצת "שובב" אבא שלי הסכים לכל הצעה. אני זוכר את היום, בו אבי קרא לי ובישר בשמחה כשפניו קורנות- שנמצא שידוך בעבורי. הכול התגלגל כ"כ מהר: נפגשתי עם אשתי פעם אחת במשך מספר דקות בודדות. לא יכולתי להתרשם מהאישיות שלה או לבדוק התאמה במהלך הפגישה, בכל מקרה ההחלטה לא הייתה שלי. התארסנו, ותוך זמן קצר מצאתי את עצמי עומד מתחת לחופה לצד בחורה שאינני מכיר כלל.
הייתי אופטימי, רציתי להצליח, היה בי רצון עז לגרום סוף, סוף נחת להורי ועשיתי כל שביכולתי. אבל לצערי כל הניסיונות שלי כשלו והעליתי חרס בידי. לא משנה מה עשיתי, זה אף פעם לא היה טוב ואף פעם לא היה מספק. לאשתי, היו ציפיות שאהיה משהו שאני לא ואני ניסיתי בכל כוחי לרצות, עד שתשו כוחותיי.
כך, מצאתי את עצמי בודד, עצוב וחנוק כאשר ילדי נולדים בזה אחר זה. ניסיתי לדבר עם אשתי ולהסביר לה כי יש בי צדדים נוספים שמבקשים לקבל ביטוי. האמנתי בכל ליבי שהיא אישה טובה, ביקשתי את התחשבותה והבנתה וקיוויתי שכך שנצליח לגשר על הפערים. אך, לדאבון ליבי ויגוני אשתי הייתה שקועה כל כולה "במה יגידו" "ומה יחשבו עלינו בקהילה" והיא הייתה אטומה אלי והתעלמה מצרכי ומצוקותיי.
חשבתי שאם אצא לעבוד ואבלה את יומי מחוץ לבית ייטב, אבל רעיתי סברה אחרת והמתח בבית התעצם.
יצאתי לעבוד ובמקביל התחלתי לחשוב ברצינות לצאת מהקהילה החסידית אליה השתייכתי, לא לעזוב את הכול, רק לעבוד את ה' בדרך אחרת, שונה מהדרך שעליה חונכתי ומימנה אני כ"כ מסתייג .
שיתפתי את רעייתי בהחלטתי לעזוב את הקהילה והיא לא הייתה מוכנה לשמוע ואם עד עכשיו המצב בבית היה קשה, באחת הפך לבלתי נסבל.
הפכתי למשוקץ בביתי, אשתי עשתה כל שביכולתה להרחיק ממני את הילדים. אם עד כה שיתפנו פעולה בכל הנוגע לילדים, הרי שמעתה הפכתי לממודר ממש מוקצה מחמת מיאוס.
עזבתי את הבית ושמתי פעמי לבית הדין הרבני, הגשתי תביעת גירושין. קיוויתי שבמהרה אוכל לשים לסבל שלי סוף אך מהר מאוד התבדיתי. רעייתי, אשר הייתה עסוקה במה יגידו עליה בקהילה, סירבה להתגרש. משכך, הגישה תביעת "שלום בית" (תביעה המוגשת כאשר אחד מן הצדדים טוען שאיננו חפץ בגירושין אף טוען כי אין עילה להורות על גירושין ומבקש מכבוד בית הדין, שיעזור לו לשמר את הנישואין).
רעייתי האמינה בכל ליבה שאני רק עובר משבר אשר ככול הנראה יחלוף. רעייתי טענה כי היא אוהבת אותי ומוכנה לקבל אותי ובלבד שאסור מדרכי הרעה ואותר על הרעיון של יציאה מהקהילה.
רעיתי דבקה בעמדתה כי היא מסרבת להתגרש וטענה כי היא אישה טובה שמבשלת, מנקה והולכת למקווה. לצערי הדיינים קיבלו את עמדתה והורו על שלום בית.
חזרתי לביתי, חשבתי כי אשתי תהיה נכונה לפחות להקשיב אבל מהר מאוד התבדיתי. רעייתי התייחסה אלי כפי שמתייחסים לאדם שנטרפה עליו דעתו והציעה כי אלך לטיפול פסיכיאטרי.
אט, אט החל הסיפור שלי לצאת מגבולות הבית ולהתפרסם בקהילה. נאלצתי לעזוב את עבודתי ותוך זמן קצר חשתי כי אני חייב לעזוב את העיר. המבטים, ההתלחשויות וההערות איימו לשבור את רוחי. בקשתי מרעייתי לעבור דירה אך היא סירבה. לא הייתה לי ברירה ועברתי להתגורר לבדי בעיר אחרת.
פניתי שוב לבית הדין ועדכנתי בהתפתחויות, אך ליגוני שוב חזר הסיפור על עצמו. כך, במשך 5 שנים אני פונה ומתחנן שוב ושוב לסיים עם נישואי ללא הצלחה.
בשלב מסוים, הבינו הדינים כי אין סיכוי לשלום בית והמליצו על גירושין. אבל רעייתי התעקשה להישאר נשואה בכל מחיר.
לא אלאה אותך בלילות מחוסרי השינה ורוויי הדמעות, לא אספר לך על ימים שלמים שהעברתי בכותל והתפללתי לישועה אך לצערי טרם נושעתי. אינני יכול לפתוח במערכות יחסים חדשות או להביא ילדים. למען האמת, גם אם יכולתי אינני מסוגל רגשית ונפשית לעשות זאת- בבקשה תעזרו לי."
מיד בתום הפגישה החל המשרד בעבודה קדחתנית, בקשות הוגשו, ערעורים נכתבו. לאחר 4 חודשים חמל ה' על יעקב ואנו מצאנו את עצמינו נוכחים במעמד מרגש של מתן גט בבית הדין הרבני הגדול אשר בעידודו ובסיועו של הראשל"צ כב' הרב יצחק יוסף שליט"א. כבוד בית הדין קיבל את כלל טענותינו הורה על מתן גט באופן מידי ושיחרר את יעקב מעגינותו.
עינוי באמצעות כלים משפטיים
כאשר הליכי גירושין בין בני-זוג מתמשכים לאורך תקופה בשל סירוב של אחד מבני-הזוג לגירושין, יכול בית-הדין הרבני לפסוק על גירושין. פסק-הדין יכול להיות בלשון של כפייה, חובה או המלצה. במשנה ובתלמוד נקבעו מספר עילות כפייה מפורשות, כגון: מאיסה מוצדקת, סכנת חיים כתוצאה מהמשך קיומו של קשר הנישואין, עקרות ונישואין אסורים.
בין הפוסקים קיימת מחלוקת בשאלה, האם מדובר ב"רשימה סגורה", או שמא ניתן לצרף לרשימה עילות נוספות הדומות במהותן. הלכה למעשה, בתי-הדין נרתעים מכפיית גט כאשר עילת הגירושין אינה אחת מהעילות שצוינו לעיל.
מדין תורה, לא נדרשת הסכמתה של האישה לגירושין ואולם, בעקבות תקנות רבנו גרשום מאור הגולה. אשר תוקנה לפני כאלף שנים, נקבעה הלכה שלפיה אין מגרשים את האישה בעל כורחה.
כאשר אנו מדברים על מסורבי גט, הרי שההלכה היהודית מוצאת פתרונות לסיטואציות אלה.
בעבר היה נהוג כי גבר אחד נשא כמה נשים והאיסור ההלכתי כיום לשאת שתי נשים הינו מתקנת חכמים ובהתאם לחרם דרבנו גרשום.
על פי חוקי מדינת ישראל ניתן לשאת אישה שנייה לאחר "היתר מאה רבנים" שמגובה בהיתר מיוחד של הרבנים הראשיים לישראל. על פי הרבנות הראשית היתר כזה יינתן רק במקרים מיוחדים של מחלת נפש קשה. האמצעי מופעל גם במצבים של עגינות הגבר, כשאישה מסרבת לחיוב גט שפסק עליה בית הדין. נוהל זה הינו נוהל חריג ומעטים הפעמים אשר עושים בו שימוש.
הסנקציה המרכזית שנדונה בהלכה כלפי אישה המסרבת להתגרש היא שלילת דמי המזונות. לדעת רבי אליהו מזרחי – הרא"ם, הגם שרבנו גרשום אסר גירושי אישה בעל כורחה, ניתן לשלול מן האישה את מזונותיה, אם היא מסרבת להתגרש. אולם, דעה זו לא התקבלה על דעת רוב פוסקי ההלכה. לפיכך, הלכה למעשה, אין בתי-הדין נוהגים להשתמש בכלי זה לשם כפיית גירושין על האישה, אלא בנסיבות חריגות.
ההלכה קובעת באופן עקרוני שאין לגרש אישה בעל כורחה. אולם, ישנן נסיבות שבהן הכריעו הפוסקים שחרם דרבנו גרשום לא חל, וניתן לכפות על האישה להתגרש. זאת באמצעות הפקדת גט וסכום הכתובה בבית-הדין והענקת פטור מתשלום מזונות לאישה, מרגע השלשת הגט והכתובה ואילך.
הפתרונות ההלכתיים של מסורבי הגט פשוטים יותר מפתרונות ההלכתיים של מסורבות הגט ועגונות ההבדל בפסקי ההלכה נעוץ בחומרת העניין. האיסור על אישה להינשא לשני גברים ו/או לנהל מערכת יחסים עם גבר בעודה נשואה הינו איסור דאורייתא חמור אשר השלכותיו חמורות. שכן, אישה המתעברת מגבר אחר בעודה נשואה עלולים ילדיה להיות מוכרזים "כממזרים" ו"פסולי חיתון".
סרבנות גט הינה עוולה אזרחית המקימה זכות תביעה נזיקית. ככול שחולף הזמן הנזק גדל והפיצוי יכול להיות בהתאם.
אז אם את או אתה כלואים במערכת נישואין כושלת ובית הדין כבר המליץ להתגרש, קחו בחשבון כי השנים החולפות לא ישובו. חישבו, היכן כדאי להשקיע את הונכם ואונכם ופעלו בחוכמה.
הכותבת עו"ד פנינה יחזקאל כחלון הינה עורכת דין לדיני משפחה ומגשרת בתחום דיני המשפחה.
אין באמור יעוץ משפטי או תחליף לו.
