שופט בית משפט השלום לעניינים מנהליים, אליעד וינשל, דחה עתירה שביקשה להסיר משלט הכניסה ליישוב ניל"י את המילה "חילוני". השופט וינשל גם הורה לעותרים לשלם הוצאות בסך 3,000 שקלים. "הגדרת יישוב כחילוני אינה יכולה לשלול את זכותם של תושבי היישוב לקיים אורח חיים דתי", כתב השופט בפסק הדין. "ממילא שאין בעצם הזכות לקיים אורח חיים דתי כדי להצביע על פגם במישור החוקיות בשלט המוצב בפאתי היישוב".
היישוב ניל"י הוקם בשנת 1981 על-ידי גרעין מתיישבים חילוניים ובמהלך השנים גדל והתפתח. בכניסה ליישוב מוצב שלט ובו נכתב "ניל"י יישוב קהילתי חילוני". העותרים ביקשו כי משלט הכניסה ליישוב וכן ממסמכים נוספים תוסר המילה "חילוני".
המדובר בישוב שהחל עם 24 משפחות ועם השנים התפתח היישוב אשר כיום הוא מונה כ- 400 משפחות. במהלך התקופה שמאז הקמת היישוב ועד שנת 2004, מדובר היה ביישוב בעל צביון חילוני והדבר התבטא היטב בפרסומים אודות היישוב בתקופה זו. בהקשר זה הפנו המשיבים לפרסומים שונים, עוד משנות התשעים, בהם צוין בבירור כי מדובר ביישוב "קהילתי חילוני".
היסטוריה חילונית
תמונה ברורה זו עולה גם מהמסמכים שצורפו לעתירה ועסקו בחגיגות 20 שנה ליישוב וכך למשל צוין שם כי בית הכנסת ביישוב מטופח "למרות חילוניותנו המובהקת". בנוסף צורפו מסמכים מהם עולה כי צביון זה היה ייחודי לעומת גרעיני התיישבות אחרים באזור. צביונו החילוני של היישוב בתקופה הנזכרת עולה גם ממכתב שנשלח מטעם חלק מהעותרים בשנת 2005. במכתב זה שנחתם על-ידי ועד בית הכנסת בו היה חבר אחד העותרים, הודגש כי "נילי יישוב קהילתי חילוני, ואין לאיש כוונה לשנות סדרי בראשית".
באשר לצביונו של היישוב היום, לפי בית המשפט, אין מחלוקת כי פעילויות מרכזיות מטעם היישוב מתבצעות בשבתות ובחגים, לרבות מסיבות ופעילויות בבריכה. לצד זאת, עם השנים נטלו על עצמן חלק מהמשפחות עול תורה ומצוות ומשפחות נוספות המקיימות אורח חיים דתי הצטרפו ליישוב. בעת הזו עשרות משפחות, אשר מהוות כ-10 עד 15 אחוז מהמשפחות, מנהלות אורח חיים דתי או מסורתי.
במהלך השנים התפתח מתח בין הקבוצות ביישוב ולאורך השנים התנהלו מספר הליכים בין הצדדים הנוגעים לשירותי הדת ביישוב. בראשית שנת 2016 הוגשה עתירה לבג"צ בדרישה לפתיחה מחדש של המקווה ביישוב. הליך זה הסתיים בהסכמה תוך קבלת העתירה.
הדתיים לא הודרו
בהמשך הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים של קבוצת תושבים ובהם אחד העותרים ומונה בורר שנדרש לשאלות שבמחלוקת בענין הפעלת מוסדות דת ובמסגרת זו התייחס גם לצביונו של היישוב ובפסק הבורר צוין כי "מזה מספר שנים קיים בכניסה ליישום שלט המכריז שמדובר ביישוב "חילוני", ולא הוכח שהדבר גרם לפגיעה מהותית כלשהי בחיי התושבים הדתיים ביישוב".
בעתירה שהוגשה כעת ביקשו העותרים לתקוף את מנהג היישוב לכנות עצמו כ"יישוב חילוני". לטענת העותרים הכיתוב בשלט פוגע ברגשותיהם, מהווה אפליה פסולה ופוגע בזכויות הייסוד של העותרים. מנגד ביקשו המשיבים לדחות את העתירה על הסף עקב שיהוי כבד בהגשתה. לטענתם שלט הכניסה ליישוב המציין כי מדובר "ביישוב קהילתי חילוני", מהווה פרסום המשקף את צביון היישוב כפי שלא השתנה במשך ארבעים השנים שחלפו ממועד הקמתו.
באשר לציביונו של היישוב היום, נטען שמדובר ביישוב בעל ציביון חילוני מובהק, כאשר פעילויות מרכזיות מתבצעות בשבתות ובחגים. לגופם של דברים נטען כי העותרים שהם שלושה בתי אב בלבד ופחות מאחוז מתושבי היישוב, מבקשים לשנות את אופיו וציביונו של היישוב, לרבות מחיקת ההיסטוריה הייחודית של היישוב.
עדיין קבוצה הומוגנית
השופט וינשל קבע כי העותרים לא הצליחו לבסס את טענתם המרכזית, שלפיה השימוש במונח "חילוני" מתבצע כחלק ממהלך של הדרת האוכלוסייה הדתית ביישוב ולא נעשה שימוש במונח זה על מנת למנוע בשירותים דתיים הנדרשים לתושבי היישוב.
"אני מקבל במלואה את עמדת המשיבים", כתב בפסק הדין. "הגדרת יישוב כחילוני אינה יכולה לשלול את זכותם של תושבי היישוב לקיים אורח חיים דתי. ממילא שאין בעצם הזכות לקיים אורח חיים דתי כדי להצביע על פגם במישור החוקיות בשלט המוצב בפאתי היישוב".
השופט וינשל הוסיף: "לא מצאתי בסיס עובדתי לטענת ב"כ העותרים שלפיה הוכח שינוי משמעותי בהרכב היישוב וזה הפך מיישוב 'הומוגני' ליישוב 'הטרוגני'. כבר בעת הקמת היישוב תוכנן במקום מקווה והדבר מצביע על צורך בשירות זה ומכל מקום והחל מתחילת שנת ה-2000 קיימת במקום קבוצה משמעותית שדורשת שירות דת. העותרים לא הצביעו על נתונים המצביעים על גידול משמעותי בקבוצה זו באופן יחסי למול מספר התושבים".
לצפייה ודירוג כבוד השופט אליעד וינשל
