הרכב שופט בית משפט המחוזי בבאר שבע, בראשות אב בית הדין, אריאל ואגו, הרשיע את סרגיי קולטון, מעסה בבית-המלון "לאונרדו פלאזה" בים המלח, בביצוע עבירת אינוס, תוך דחיית טענות ההגנה למחדלי חקירה, לרבות אפשרות זיהום חקירת המתלוננת. המתלוננת עצמה העידה בבית המשפט וסיפרה: "הייתי מאוד בסרט, רעדתי כולי, אני בכיתי ואני לא יכולתי לדבר, אני בהתחלה, הבנתי שקרה לי משהו נורא נוראי ואני לא יכולתי לדבר… אני הייתי כולי נסערת ולא הייתי מסוגלת להרגיע את עצמי".
על פי כתב האישום, הגיעה המתלוננת, תושבת הצפון, שהתארחה במלון עם בן-זוגה, לעיסוי בספא. עם כניסתה לחדר העיסוי, בדלפק הספא הסבירו לה כי במהלך הטיפול עליה להיות ללא חלק עליון, וכן, עליה ללבוש תחתונים חד-פעמיים, משום שהטיפול נעשה תוך שימוש בשמן. לאחר-מכן, המתלוננת נכנסה לחדר לבשה את התחתונים החד-פעמיים ונשכבה על מיטת העיסוי, בהתאם להוראות הנאשם, התכסתה במגבת והמתינה שישוב לחדר הטיפול לביצוע העיסוי.
העיסוי הפך לאונס
לאחר מספר דקות, כך תואר בכתב האישום, בעת שהמתלוננת שכבה על גבה, והנאשם החל לעסות את ירכיה, הוא הכניס לפתע את ידו לתחתוניה והחדיר את אצבעו לאיבר מינה. המתלוננת נבהלה ושאלה את הנאשם לפשר מעשיו, והוא אמר לה "אני ראיתי שאת רוצה את זה". המתלוננת השיבה לו שממש לא רצתה בכך, והנאשם סיים מיד את העיסוי ויצא מן החדר.
הנאשם כפר בביצוע המעשה שיוחס לו בכתב האישום, וטען שלא נגע באיבריה המוצנעים של המתלוננת. הוא ביקש להבהיר, כי בחלקו האחרון של המסאז', התמקד בכפות רגליה של המתלוננת, הרחק מכל מקום אינטימי ומוצנע, וכן, שבתום הטיפול, הנחה את המתלוננת כיצד להתנהל לאחר מסאז' מסוג זה – לא להיכנס לבריכה ולא להתקלח במשך 40 דקות. הנאשם הכחיש גם, שאמר למתלוננת את הדברים הנקובים בכתב האישום ככאלו שנאמרו, כביכול, מפיו.
בעדותה בבית המשפט סיפרה המתלוננת: "אני הייתי מאוד בסרט ואני הייתי, אני רעדתי כולי, אני בכיתי ואני לא יכולתי לדבר, אני בהתחלה, הבינו שקרה לי משהו נורא נוראי ואני לא יכולתי לדבר ואמרתי לה, את לא מבינה מה הוא עשה לי, את לא מבינה מה הוא עשה לי, הוא נגע בי, ומילים כאלה, את יודעת? של היסטריה, ובוכה… אני הייתי כולי נסערת ולא הייתי מסוגלת להרגיע את עצמי".
עדות המתלוננת אמינה
הרכב השופטים שהרשיע את הנאשם, קיבל את עדות המתלוננת וציינו בהכרעת הדין כי גרסתה נותרה קוהרנטית, לכל אורך הדרך, ונראה, שלא כללה ניסיון להעצים את מעשי הנאשם, באמצעות תיאור מוגזם של חומרתם, או ניסיון להשחיר פניו ומנגד ציינו כי גרסת הנאשם, לקתה, בפני עצמה, בקשיים לא מבוטלים, כראויה לאמון בית המשפט ובנקודות מסוימות נמצאה אף בלתי סבירה. השופטים גם לא קיבלו את טענת ההגנה שהשאלות שנשאלה בחקירתה השפיעו על גרסת המתלוננת, ועל התכנים שמסרה.
"על פניו וממבט ראשוני – נראה", כך ציינו השופטים, "שאכן, מדובר בשאלות ישירות, ואולי אף מדריכות. ראוי היה אולי לנסחן מעט אחרת, ולו משום אותו חשש ראשוני, למראית עין, של 'זיהום' החקירה באמצעותן. יחד עם זאת – בחינה קפדנית של גרסת המתלוננת, לפני ואחרי, הצגת השאלות הללו, ועיון מעמיק בדברים שמסרה לעדים החיצוניים השונים, למשטרה, ולביהמ"ש – במסגרת עדותה בפנינו, הניחו דעתי – שלא נגרמה הטיה של עדותה כתוצאה מכך".
"מסקנה זו, שעונה – הן, על הסברי המתלוננת, והחוקרת, לשינוי המילולי בגרסתה, ולהיתכנות השפעת השאלות עליה, והן, על אמירות, לכאורה שוליות, בגרסאות העדים הנוספים, התומכות במסקנה זו", צוין בהכרעת הדין.
לצפייה ודירוג כבוד השופט אריאל ואגו
