שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, חננאל שרעבי, דחה ערעור על אי יציאה לחופשות של מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי בגין עבירת רצח שביצע בשכנתו וכן קיימים נגדו מספר הליכים פליליים בעבר.
הבקשה הוגשה על ידי, גבר כבן 45 , תושב המרכז, שהתקבל לאשפוז במרכז לבריאות הנפש שער מנשה, בחודש ינואר 2020, מתוקף החלטת בית משפט על צו אשפוז בגין מעשה רצח, תוקף הצו עמד על 25 שנה. המקרה ארע בשנת 2019, עת היה שרוי במצב פסיכוזה פרנואידית ומוצף במחשבות שווא, שיסף את צווארה ואת פניה של שכנתו לבניין, ודקר אותה שש פעמים בחזה, בצוואר ובבטן.
כתוצאה ממעשיו מתה השכנה, והגבר הואשם כאמור לעיל ברציחתה. בנוסף על כך, קיים נגד המערער כתב אישום בגין איומים כלפי אחותו וגיסו מדצמבר 2017, כאשר ניתנה בעניינו חוות דעת בית החולים "אברבנאל", במסגרתה נמצא לא כשיר ולא אחראי למעשיו.
סכיזופרניה פרנואידית כרונית
מדובר בגבר שמאובחן עם סכיזופרניה פרנואידית כרונית, עם הליך רציף. אושפז פעמים רבות בעבר, כולל בכפייה, עקב חומרת מצבו, חוסר שיתוף פעולה, אי טיפול והתנהגות מסוכנת כלפי סביבתו.
הוועדה דחתה את המלצת הרופא המטפל ולא אישרה למבקש חופש. מנגד, הסנגורית ביקשה מבית המשפט לאשר לו חופשות מאחר ו"הוא סגור במחלקה כבר שנתיים ונחשף לאירועים אלימים, זה מאד קשה לו והוא רוצה קצת חופש".
לטענת הסנגורית, מרשה מאושפז במחלקה סגורה מזה שנתיים ללא אירועים חריגים. המחשבות שליוו את המערער בתחילת האשפוז הלכו ופחתו. המערער לא גילה התנהגות אלימה מצידו במחלקה, עוד הוסיפה כי חופשות קצרות בליווי מקצועי בשכר, בקרבת בית החולים, לא יפגעו באיש מאחר שהמערער איננו מסוכן.
"המערער", הוסיפה באת כוחו, "לא יגיע לאזור מגוריו במרכז, ולא לבני משפחת הקורבן כמו כן לטענתה המערער מבין את מצבו, מבין היכן נמצא, הוא רוצה להתקדם בטיפול ולהגיע למחלקה השיקומית".
מנגד נטען כי אמנם המערער טוען כי לא קרה שום אירוע חריג בזמן אשפוזו ומכאן כי לכאורה חל שינוי במערער, אולם לא מדובר פה בשינוי יסודי, בסיסי ורציף לאורך זמן, במצבו הנפשי של המערער כדי לשלול ברמת ודאות גבוהה את מסוכנותו לשלום הציבור, לאנשים מסוימים או לעצמו, עוד הוסיפו כי למערער קיים עבר פלילי טרם ביצוע הרצח נשוא אשפוזו הנוכחי, של חמש הרשעות קודמות בעבירות של איומים, חבלה במזיד ברכב והיזק לרכוש במזיד.
רמת מסוכנות בינונית
בבדיקת הוועדה, שהתבצעה מול המערער באופן ישיר ובלתי אמצעי, עלה כי המערער עדיין סבור שבעלה של אחותו מעליל עליו עלילות בדבר הלוואת כספים והוא הכחיש את טענת האחות, כך שעולה כי הוא זה שניתק עמה קשר. עוד עלה מבדיקת הוועדה כי למערער יש מחשבות שווא גרנדיוזיות לצד מחשבות פרנואידיות כלפי אחותו ובעלה.
השופט שרעבי קבע כי החלטת הוועדה מצויה במתחם הסבירות, ולא נפלה בה כל טעות שתצדיק התערבות ערכאת הערעור וציין כי "עסקינן במערער אשר מאושפז אשפוז כפוי בשל מעשים פליליים חמורים".
"מסוכנותו כבר באה לידי ביטוי", כתב השופט, "כפי שיוחס לו בכתב האישום אשר הוגש לעיוני במסגרת הדיון. כתב האישום, שהתבסס על הראיות בתיק, הביאו להחלטת בית המשפט שדן בעניינו הפלילי של המערער, להוציא צו אשפוז למערער, תוך שקצב את התקופה המרבית עשרים וחמש שנים. בדיון בעניינו של אדם המאושפז מכח צו, מושם הדגש על הצורך להגן על הציבור מפני מסוכנות המערער, לבל ייחשף הציבור למסוכנות זו מעבר למידה נסבלת".
השופט שרעבי הוסיף: "במקרה דנן, הוועדה לא שוכנעה כי חל שינוי יסודי בסיסי ורציף לאורך זמן במצבו של המערער, המאפשר מתן חופשות, וכך נימקה את החלטתה. כמו כן העריכה הוועדה את רמת מסוכנותו של המערער כלפי אחרים ברמת סיכון בינונית".
לצפייה ודירוג כבוד השופט חננאל שרעבי
