לבית המשפט העליון הוגש ערעור על עונשו של מנכ"ל משרד החקלאות לשעבר, רמי כהן, שנגזרו עליו 30 חודשי מאסר, קנס וחילוט של חלק מהרכוש שנתפס, זאת לאחר שהורשע במסגרת "פרשה 242 – ישראל ביתנו" בעבירות שוחד, הלבנת הון, קבלת דבר במרמה, איומים ועוד.
במסגרת הערעור, מתבקש בית המשפט להחמיר משמעותית את העונש שהוטל על כהן הן ברכיב המאסר בפועל, והן ברכיבי הקנס והחילוט, לטענת הפרקליטות על כהן נגזר עונש מקל ביחס לענישה הנוהגת בתיקי שחיתות דומים.
התיק הנדון בערעור זה הוא המרכזי והחמור מבין עשרה כתבי אישום שהוגשו בעקבות חקירת הפרשה שכונתה "242" שבליבה עבירות שוחד, על דרך טובות הנאה לעובדי ציבור, תמורת הקצאת תקציבי מדינה, שבוצעו במסגרת פרשיית שחיתות שלטונית רחבת היקף. במסגרתה התיק נחקרו באזהרה עשרות חשודים, בהם שר בממשלת ישראל, חברת כנסת ועובדי ציבור בכירים רבים נוספים. במועד חקירתו, שימש כהן כמנכ"ל משרד החקלאות.
הורשע בשוחד במחוזי
כזכור, בחודש יולי האחרון, הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את כהן, בשורה של עבירות במרכזן, תיווך בשוחד וניסיון תיווך בשוחד, בהיקפים של כ-100 אלף שקלים, כל אחד, שבוצעו בזיקה למעמדו באותה העת במפלגת "ישראל ביתנו" ובקשר עם הקצאת תקציבי מדינה ובמתן שוחד לחברת כנסת מטעם המפלגה בשני מקרים, בהיקף כולל של כ-60 אלף שקלים.
עוד הורשע כהן בביצוע מעשים שנועדו להסתיר חלק מעבירות אלו, בין היתר זיוף מסמך ורישום כוזב במסמכי תאגיד. חלק משמעותי בעבירות אלו בוצעו בעודו מכהן כנושא כמנכ"ל משרד החקלאות. בנוסף, הורשע בכך שהגיש דיווחים כוזבים לגופים ציבוריים, במסגרת שירותי ייעוץ שסיפק להם, על רקע קשריו במשרדי הממשלה בתקופה הרלוונטית. בעקבות דיווחים אלו קיבל במרמה כספים בהיקף של יותר מ-100 אלף שקלים ובאיומים על קצין משטרה.
"התנהל כעבריין מתוחכם"
בגזר הדין קבע השופט ירון לוי כי: "התנהגות הנאשם בעשותו את המעשים בגינם הורשע חושפת עבריין מתוחכם ועז מצח. ממכלול העבירות בהן הורשע עולה כי לנאשם אין עכבות מיוחדות בשאלה אם לעבור על החוק. עם זאת התחכום ועזות המצח שבה ניחן הנאשם הם יוצאי דופן. כדי להסוות את מעשיו לא נרתע הנאשם מזיוף שלל מסמכים ויצירת מצגי שווא".
הכרעת הדין הציגה תמונה עגומה של אדם אשר על אף עברו הצבאי והציבורי המשמעותיים, התנהגותו מושחתת מיסודה ומצביעה על מגוון חריג של פגמים מוסריים, בתחומים שונים הבאים לידי ביטוי לאורך שנים. עוד נקבע אז כי :"המשיב היה דמות מרכזית ומשמעותית בביצוען של עבירת תיווך בשוחד וניסיון תיווך בשוחד, תוך ניצול מעמדו במפלגת "ישראל ביתנו" וקשריו".
בבקשת הערעור נטען כי: "שגה בית המשפט המחוזי בקביעת מתחם העונש ההולם בגין האירוע הראשון (פרשת התיווך בשוחד בעניין "איגוד הכדורסל") ובקביעת מתחם העונש ההולם בגין האירוע השלישי (פרשת ניסיון התיווך בשוחד בעניין "שילה הקדומה"); כן שגה בית המשפט קמא בהעמדת העונש בתוך המתחם – למטה ממחציתו; עוד שגה בית המשפט המחוזי בגזירת עונש כולל שהלכה למעשה הביא לחפיפת הענישה באופן שאינו הולם את המסכת הפלילית שבה הורשע".
ערעור על רכיב הקנס
עוד נכתב בערעור כי "חומרת המעשים שביצע המשיב, על מרכזיות חלקו בהם, כמחולל עבירה והזיקה שבין העבירות המרובות למעמדו של המשיב במפלגת ישראל ביתנו, כפי שפורט בהרחבה לעיל, לא מצאו ביטוי בגזירת העונש הכולל. למעשה, מתחם העונש הכולל שקבע מקל אף ביחס למתחמי הענישה המקלים ממילא שקבע בית המשפט המחוזי ביחס לאירוע הראשון והשלישי….העובדה שבית המשפט הקפיד על חלוקה ברורה לאירועים, הייתה אמורה להתבטא בענישה ההולמת את חומרת המעשים, על מנת שלא ליצור מצב בו העבירות "נבלעות" זו בזו".
באשר לרכיב הקנס, המדינה מבקשת מבית המשפט להגדיל את היקף הקנס שהוטל על כהן, זאת בכדי להגשים את תכליות הקנס ובשים לב לאופי העבירות שביצע למול עונש המאשר המקבל ממילא שהוטל עליו. "הגדלת שיעור הקנס נועדה להוסיף אלמנט הרתעתי בכך שהיא מגדילה את תוחלת הנזק שנגרם לעבריין בעוד תוחלת התועלת של העבירה נותרת זהה".
"מתחם העונש – שגוי"
עוד נטען, כי "שגה בית המשפט קמא בכך שהתחשב בטענת "אמצעי מחייה סבירים", מבלי שהטענה נטענה כלל על ידי המשיב ומבלי שהוכח כי בידי בני משפחת המשיב, לא יוותרו די אמצעי מחייה סבירים לאחר חילוט מלוא שווי הרכוש".
לסיכום טענה הפרקליטות כי "שגיאותיו של בית המשפט קמא ביחס לאופן קביעת מתחמי הענישה באירוע הראשון והשלישי, וביחס לאופן קביעת הענישה בתוך המתחמים ולאחר מכן בקביעת העונש הכולל, כפי שפורטו בהודעת הערעור, הביאו לכך שהעונש שהושת על המשיב מקל מאוד באופן שאין בו כדי לקיים את החובה החברתית שתוצאת הליך פלילי כזה אמורה לשרת".
"בצד הענישה המקלה", נכתב עוד, "גם הוראת החילוט בעניינו של המשיב מצומצמת מאוד, באופן שאינו מתיישב עם תכלית כלי החילוט והפסיקה הנוהגת של בית משפט נכבד זה. אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את ערעור המדינה על כל רכיביו: להחמיר בעונשו של המשיב, כך שירצה עונש שלא יפחת מחמש שנות מאסר והקנס שהושת עליו יוגדל באופן משמעותי; וכן להגדיל את שיעור החילוט".
