הצדדים הכירו לפני כחמש שנים, דרך אפליקציית היכרות שמטרתה הבאת ילד לעולם. כעבור מספר חודשים חתמו הצדדים על הסכם טרום הורות, אותו ביקשו לאשר בבית המשפט, אולם בית המשפט הורה על מחיקת הבקשה ורק לאחר שנולד הילד חתמו הצדדים על הסכם הורות נוסף לו ניתן תוקף של פסק דין.
על פי הבקשה, הסכם ההורות אשר נחתם בין הצדדים, התיר במפורש העתקת מקום מגורים עד לרדיוס של שעה ממקום מגוריהם. הגבר ידע כי הקטין נולד לתוך תא משפחתי קיים, במסגרתו מנהלת היא זוגיות ארוכת שנים בת כ- 13 שנה עם אשה אחרת ובתה, כאשר שני הילדים גדלים כאחים לכל דבר וענין. האב גם ידע כי מתנהל מאבק בין ש' לר', ולא בכדי הסכים לאפשרות כי ייקבע שיהא עליהן.
עוד נטען כי האב סירב לכל הצעה שהועלתה על ידה ועל ידי בית המשפט, לרבות הצעה להביא ולהחזיר את הקטין בימי המפגש שנקבעו; להרחיב את ימי השהות בתקופות החגים והחופשות. להוסיף מפגש לסוף שבוע נוסף, אחת לחודש, להשכיר דירה גדולה יותר שבה יוקצה לו חדר ובו יוכל לשהות וללון עם הקטין, ליתן בידו מפתח תוך התחייבות לצאת מהדירה בשעות הביקור אחה"צ, להאריך את סוף השבוע מיום חמישי ולממן את נסיעותיו. לטענתה הוא אף סירב לשתף פעולה בהליכי הגישור לחזור למרכז.
טענות הצדדים
לטענת האם, המעבר נחוץ גם לצורך הטיפול בהוריה המתגוררים במרכז. אביה הנו אדם חולה מאוד הסובל ממחלה ניוונית חשוכת מרפא, סיעודי ומרותק לכיסא גלגלים. אמה אשר טיפלה באביה אינה מסוגלת עוד לטפל בו ונזקקת לטיפול פסיכיאטרי ותרופתי עקב התקפי חרדה חמורים מהם היא סובלת.
מנגד, האב טען, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב וכל כולה נסובה על בסיס פסה"ד שניתן בעניינה של בת הזוג של האם, "ומשקלה כספי בלבד", במטרה להימנע מהחיוב הכספי שהוטל במסגרתו והתובענה נולדה רק בסמוך להליכים שהתנהלו בעניינה של בת הזוג ולאחר שהתקבל תסקיר עו"ס בו הומלץ כי העתקת מקום מגורי הקטין תהא רק בכפוף להסכמת ההורה השני ובעקבות זאת רקמה האם מזימה להגיש עתירה זו תוך הסוואת המניע האמיתי בדמות בקשה "בהולה" עקב הידרדרות במצבו של אביה, ותוך שהוסתר קיומו של פסק הדין שניתן בעניינה של בת הזוג, ומבלי שעדכנה אותו על תוצאות ההליך בערעור שהוגש לביהמ"ש המחוזי.
באשר להצעתה לשכור עבורו דירה גדולה – הצעה זו הנה מגוחכת שעה שהוא ממילא יצטרך לנסוע למרכז בשעות השיא, הלוך ושוב, מה גם שהיא אינה מהססת מלהגיש כנגדו תלונות שווא על אלימות. לאור התנהגותה, קיים חשש שתאשים אותו גם בגניבה ואף הבטחתה כי לא תהא נוכחת "כמוה כעורבא פרח" בנוסף, מעונין הוא לבלות עם בנו בנוכחות משפחתו וחבריו.
השופטת אטדגי-פריאנטה קיבלה את בקשת האם לאחר ששוכנעה כי האב נתן הסכמתו למעבר האם והקטין למרחק של עד שעה נסיעה מהעיר. "אמנם, ניסוחו של הסעיף איננו חף מתהיות, ואולם, ככל שנפרש את חלקו השני באופן בו בכל מקרה של מעבר, גם למרחק של עד שעת נסיעה, תידרש הסכמה או החלטה שיפוטית, הרי שאין כל הגיון מדוע הוסף חלקו הראשון של הסעיף, בו ניתנה הסכמה על מרחק של שעה, היות וכאמור, אין כל מקום לדרישה של מתן הסכמה של הורה למעברו של ההורה האחר, ללא הקטין, מבלי שהוסדרה אחזקתו של הקטין במקרה שכזה", כתבה השופטת והוסיפה: "האם אמנם לא ידעה ליתן הסבר מתאים ולא הבהירה מדוע לא סוייגה דרישה זו רק מקום בו המעבר עולה על המרחק המוסכם ואולם, אין בכך כדי לפגום במסקנתי האמורה. היות והאם הבהירה מפורשות כי עתירתה הינה למעבר לעיר המרוחקת עד שעת נסיעה, הרי שדי בקביעתי כדי להתיר את מעברה".
————————
לצפיה ודירוג כבוד השופטת רות אטדגי-פריאנטה
————————
