רשם בית משפט השלום הרצליה, צחי אלמוג, הורה לחברת אייר אינדיה לפצות ב-8,000 שקלים, בני משפחה לאחר שהחברה בטלה את טיסתם שהביאה לאיחור לטיסת המשך. למרות הפיצוי הרשם קבע כי לא מגיע להם פיצוי על פי חוק שירותי תעופה מאחר ומדובר היה בטיסה פנימית בהודו.
התובעים, בני משפחה אחת, רכשו מאייר אינדיה כרטיסי טיסה מגואה למומביי ובנוסף הזמינו טיסת המשך ממומביי לת"א, עם חברת אל-על, אשר היתה אמורה להמריא ממומביי. ביום הטיסה הגיעו התובעים כנהוג מבעוד מועד בשעת אחר הצהריים לשדה התעופה בגואה, הם עברו הליך בידוק וניגשו לשער העלייה. בעוד התובעים ממתינים, נדחה מועד ההמראה פעם אחר פעם. בחלוף קרוב לשעתיים נמסר לתובעים כי הטיסה מבוטלת.
טיסה חליפית למומביי
התובעים הועברו ע"י הנתבעת לטיסה חלופית למומביי, אשר המריאה באיחור של 6.5 שעות. כתוצאה מהאיחור הם החמיצו את טיסת ההמשך עם אל-על ממומביי לת"א. לאחר הנחיתה ניגשו התובעים לדלפק הנתבעת על מנת שהיא תספק טיסה חלופית לת"א, למרות שהחמצת הטיסה לתל אביב נגרם בעקבות איחור טיסת הנתבעת, אך הנתבעת סירבה להנפיק כרטיס חלופי, וסרבה לתת סיוע.
התובעים נאלצו לרכוש מהנתבעת כרטיסים חדשים לטיסה שהמריאה רק למחרת אחה"צ לדלהי הכוללת המתנה של יום עד הגעתה לתל אביב.
הם תבעו 3,130 שקלים פיצוי לכל נוסע, עפ"י חוק שירותי תעופה בגין ביטול הטיסה, 6,360 שקלים עבור כרטיסי הטיסה החדשים שנאלצו לרכוש, 429 שקלים עבור לינה במומביי ובדלהי. 435 שקלים עבור הוצאות כלכלה, 1,000 שקלים בגין עוגמת נפש ו-5,000 שקלים בגין פיצוי לדוגמה על אי קבלת שירותי סיוע והתעלמות מפניות התובעים.
בגלל מזג האוויר
הנתבעת טענה מנגד כי האיחור נבע מתנאי מזג אוויר ועוד גורמים אחרים שלנתבעת לא היה קשר ושליטה עליהם. חלק מההוראות שניתנו הינן הוראות בטיחות על מנת למנוע אסון אווירי. כאשר העיכוב בטיסה הוא בשל גורמים שאינם בשליטת חברת התעופה, אין מקום לפסוק פיצוי, ואין לצפות מחברת תעופה שתטיס מטוס רק על מנת לעמוד בלוח זמנים. כאשר מתגלה תקלה או הודעה מהרשויות הדורשת עיכוב, כשתנאי מזג האוויר לא מאפשרים טיסה, הרי שמדובר בעיכוב הנובע מכוח עליון, ובוודאי שגם התובעים לא היו מוכנים להסתכן בטיסה שאינה בטוחה ולו רק לעמוד בלוח זמנים.
כן נטען כי מאחר ומדובר בטיסת פנים בהודו הוראות חוק שירותי תעופה אינן רלבנטיות לעניין הטיסה מושא התביעה, והיא אינה באה בגדר טיסה בהגדרתה של זו בס' 1 לחוק, שכן הוראותיו חלות על טיסות בינלאומיות הממריאות מישראל או אליה.
חוק שירותי התעופה חל כאן?
הרשם אלמוג קיבל את טענת אייר אינדיה כי אין המדובר בטיסה מישראל או לישראל עם חניית ביניים. אמנם היעד הסופי של התובעים היה ישראל אולם הטיסה נשוא תביעה זו לא נרכשה כחלק מעסקה כוללת שנקודת המוצא והחזור שלה הם ישראל ואין הטיסה חלק אינטגרלי מתוכנית טיסות שנרכשה כמקשה אחת.
על כן אין חוק שירותי תעופה חל. ואולם, אין בכך כדי לחסום את התביעה, שכן סעיף 16 לחוק שירותי תעופה קובע כי "אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות כל דין, ובכלל זה מזכותו של נוסע לפיצוי לפי כל דין"; והתובעים עצמם בטענות ציינו בכתב התביעה כי יש לחייב את הנתבעת בנזקיהם אף ללא קשר לחוק שירותי תעופה.
בסופו של דבר הרשם קבע כי על המקרה חל חוק התובלה האווירית ולמרות שהנתבעת טענה כי הטיסה בוטלה עקב תנאי מזג אויר וצירפה אישור המעיד על כך ומציין כי סיבת הביטול היא Bad weather in Goa airport אך לא פירטה מה היו התנאים.
פיצוי על הנזקים
"הנתבעת", כתב הרשם, "נסמכה על תיעוד פנימי שלה. גם אם אקבל מסמך זה כראיה, הרי שאין בו כדי לסייע לנתבעת מקום שלא הוצג מסמך אובייקטיבי בדמות אישור ו/או המלצת שדה התעופה שלא לקיים הטיסה ו/או נתונים על סגירת נמל התעופה להמראות מטוסים בשעות הרלוונטיות. די בכך, לטעמי, על מנת לשמוט את הקרקע תחת טענתה של הנתבעת".
הרשם אלמוג הוסיף: "הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי מדובר במזג אוויר קיצוני; כי מדובר היה במזג אוויר לא צפוי, וכי היא נערכה ועשתה כל שביכולתה למנוע את ביטול הטיסה. לאור האמור זכאים התובעים לפיצוי בגין נזקיהם כדלקמן: החזר עלות כרטיסי טיסה, הוצאות לינה וכלכלה".
_____________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד הרשם צחי אלמוג
______________________________________________________
