שופט בית משפט המחוזי מרכז, אחיקם סטולר דחה תביעת רשלנות רפואית שהוגשה על ידי אם נגד קופת חולים כללית, בית החולים איכילוב, ובית החולים הדסה, זאת לאחר שלטענתה לא מנעו את הולדת בתה שנולדה עם מומים. השופט סטולר שחייב את האם בתשלום של 120 אלף שקלים הוצאות ושכ"ט עו"ד לשלושת הנתבעים וכן לצד ג', ציין בהחלטתו כי במקרה זה אין מדובר בהולדה בעוולה וכי הרופאים "לא רק שלא התרשלו בעבודתם, אלא אף ביצעו אותה באופן מקיף, מקצועי ומיטבי".
בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבעים חבות כלפיה ברשלנות בכך שלא מנעו את הולדת בתה. נטען כי אילו היו מזהים את המום בו לקה העובר או כי קיים סיכון כי העובר שייוולד ילקה במומים התובעת הייתה עוברת הפסקת הריון בכדי למנוע מבתה את החיים הקשיים הצפויים לה במומה וממנה ומבני משפחתה את הסבל והקושי הכרוכים בגידול ילדה הלוקה במום שכזה. בסיכומים נזנחה טענה זו ונטען כי אלמלא מעשי ההתרשלות, סביר שהמום של העובר, מיקרוטיה ואטרזיה, היה מתגלה והתובעת הייתה פונה בבקשה להפסקת הריון והועדה הייתה מאשרת לה זאת.
טענות לרשלנות רפואית
עוד נטען כי הנתבעים ביצעו מעקב הריון באופן רשלני ובלתי נאות. לא ביצעו את בדיקות האולטרסאונד לרבות סקירות מערכות כיאות ובהתאם לאמות המידה המקובלות. לא השכילו לזהות במהלך הבדיקות את המומים בהם לקה העובר.
נטען כי כשלו מלאבחן ולזהות מומים עובריים אשר באופן מובהק חייבים להיות מאותרים בסקירת מערכות. התובעת טענה לפגיעה באוטונומיה, הפרת חובות חקוקות ורשלנות. לטענתה נמנע ממנה מידע חיוני בנוגע למצבו של העובר וכן בנוגע לביצוע בדיקות נוספות לאיתור מומים מולדים, ונשללה ממנה הזכות והיכולת לשיקול דעת וקבלת החלטות מושכלות בנוגע להמשך ההיריון. נטען כי לא ניתנו לתובעת הסברים לגבי אפשרות ביצוע סקירת מערכות רחבה יותר, לרבות מחוץ למסגרת קופ"ח וכי אין בתיק הרפואי כל אינדיקציה למתן הסברים.
טענה שההיריון "יקר" וסירבה לבדיקות
נטען כי התובעת העלימה בכוונת מכוון את העובדה כי סירבה לבצע דיקור מי שפיר חוזר וזאת על מנת לא לסכן את ההיריון. זאת, לאחר שהוסבר לה כי די במומי לב, כפי שאובחנו בבדיקות האולטרסאונד, על מנת לעלות חשד מבוסס לתסמונות גנטיות, אשר לא נבדקו בדיקור מי שפיר שעברה.
התובעת טענה כי ההיריון יקר לה מאוד בשל העובדה שהרתה לאחר טיפולי פוריות רבים, לאחר שתי הפלות יזומות, עת הייתה בת 42. משכך התובעת לא הייתה מפסיקה את ההיריון. התביעה חסרה בפרטים ומסמכים מהותיים ביותר משכך דינה להידחות על הסף.
עוד נטען שאין כל קשר סיבתי בין אם במעשה או מחדל המיוחסים לנתבעים ובין מצבה של ביתה של התובעת. מעשיה או מחדליה של תובעת 3 יחד עם אשם התורם של התובעת, מנתקים כל קשר סיבתי בין האירועים נשוא התביעה ומצבה של ביתה של התובעת.
נטל ההוכחה
התיאור העובדתי, כך נטען, הוא חלקי או שגוי או מגמתי ואין להיזקק בו וסקירת המערכות תואמת את הפרקטיקה הרפואית המקובלת, ומסגרתן קיבלה התובעת טיפול מקצועי, מסור ומיומן וכן אין קשר סיבתי בין הולדתה של הבת ובין הטיפול שניתן ע"י הנתבעים.
הנתבעים טוענים כי הפעילו שיקול דעת סביר וביצעו את ההחלטות הסבירות והנכונות, והטענות המופנות אליהם כיום הנן וענות שבחכמה לאחר מעשה, אשר אין להן כל בסיס בפרקטיקה של רפואה סבירה ונכונה או בעבודות נשוא התביעה והועדה להפסקת הריון, ובפרט ועדת על להפסקת הריון לא היו מתירות את הפסקת ההריון.
השופט אחיקם סטולר שדחה את התביעה קבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי הצוותים הרפואיים והנתבעים התרשלו וכן שנטל ההוכחה היה על התובעת והיא לא עמדה בו.
השופט ציין כי התובעת הסתמכה על חוות דעתו של מומחה שנסתרה פעם אחר פעם ע"י מומחי הנתבעים ולעיתים אף ע"י הכותב, בעצמו. חוות הדעת התבססה על ספרות לא רלוונטית, כפי שהוכח בחקירתו של המומחה שנעשה בה אף שימוש מניפולטיבי. חוות דעתו כללה נושאים שלא היו רלוונטיים לתביעה כגון "אוזניים נמוכות" ומחקרים בתחום תסמונת דאון ואזכור תסמונות לא רלוונטיות נוספות.
ליקוי בר תיקון
זאת ועוד, כך לפי פסק הדין, קביעותיו של המומחה בעניינים שבגנטיקה נסתרו ע"י מומחים בתחום הגנטיקה מטעם הנתבעים. "לא יכולתי לתת משקל כלשהו לטענותיו הלא מבוססות של המומחה בתחום זה כלל וכלל", כתב השופט. "יתר על כן, ככלל, עדותו של המומחה מטעם התובעת הייתה מגמתית, תוך שהוא מתחמק לתת מענה לשאלות בחקירתו הנגדית, דבר שפגם במהימנות העדות" .
על פי פסק הדין, הנתבעים "הצליחו להוכיח כי לא הרופא שנתבע באופן אישי ולא הם, על צוותיהם הרפואיים, התרשלו, ולהיפך: הוכח כי התובעת קיבלה טיפול וייעוץ מקצועיים ובהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת. מחוות הדעת של הצדדים עולה כי אין חולק כי בתה של התובעת היא ילדה נורמלית מבחינה קוגניטיבית, אשר 'מתפקדת היטב בגן' בו הייתה, ומתפתחת היטב".
השופט ציטט מחוות הדעת מטעם האם ולפיה "התרשמתי מילדה עירנית ונבונה, נהנית מקשר מצוין עם האם, משתפת פעולה בצורה מלאה ונינוחה".
"אין חולק כי לבתה של התובעת ליקוי שמיעה וכן ליקוי אסתטי במבנה האפרכסות, שהינו בר תיקון באמצעות כירורגיה פלסטית החל מגיל 7 או 9-10", נכתב עוד.
השופט: "מקרה שלא היה צריך להגיע לביהמ"ש"
השופט סטולר גם ציין שאף האם העידה על בתה כי "יש לי ילדה מושלמת" והוסיפה שהייתה רוצה שלבתה "יהיה יותר קל". "אינני בא לטעון כי קל לתובעת לגדל את בתה, השונה מילדים אחרים, אולם הוכח כי לא בתביעת רשלנות עסקינן. צרכי בתה של התובעת יסופקו לה על פי דין אם ע"י המוסד לביטוח לאומי ואם ע"י מערכת הבריאות, כפי שסופקו לה עד עתה, כאמור מעדותה של התובעת ומחוות הדעת הרפואיות", כתב השופט סטולר.
עוד סיכם: "לא בנקל אומר, כי המקרה שלפנינו לא היה צריך להיכנס בדלתות בית המשפט, על כל ההשלכות הכלכליות, החברתיות והאישיות שיש בתביעת רשלנות רפואית, הן כלפי מוסדות רפואיים, ובפרט כלפי פרטים, אנשים בשר ודם. אך בכתבי הטענות ובסיכומים נטען כי התרשלו בעבודתם. אנשים אלו, לא רק שלא התרשלו בעבודתם, אלא אף ביצעו אותה באופן מקיף, מקצועי ומיטבי, ובהתאם לפרקטיקה המקובלת, ואף למעלה מזה".
____________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט אחיקם סטולר
_____________________________________________________
