שופטת בית משפט השלום ברחובות, רנה הירש, חייבה את עיריית עכו, חברה לעבודות עפר וחברה לביטוח לשלם פיצוי בסך 354 אלף שקלים לתובע שנפצע ברגלו כאשר היה בחוף הים בעכו. השופטת גם הורתה לנתבעות, לשלם שכ"ט בשיעור העולה על זה שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין בסך 103 אלף שקלים, מאחר וניתן היה להביא לסיום ההליך בשלב מוקדם הרבה יותר.
לפי גרסת התובע, כאדם דתי הוא משתדל להגיע לחוף הים לטבילה קצרה לפני התפילה, אחת לשבוע ובאחד הימים הגיע בשעת אחר הצהריים לחוף הים – חוף דתי – דרך שער בחוף החובלים, שהיה פתוח באותה עת, וטבל בים. כאשר יצא מהים וביקש לעזוב את החוף, הבחין כי השער ממנו נכנס נסגר, ולכן עבר דרך שער צידי לחוף הצמוד, הוא חוף ארגמן, משם עלה על שביל עשוי קורות עץ לכיוון היציאה. לאחר מספר צעדים אחת מקורות הדק התפרקה והוא נפל בערך מגובה מטר לבור שנפער תחתיה, ונפגע ברגל שמאל.
פיצוי על רשלנות
התובע טען כי התברר לו בדיעבד שבוצעו עבודות בניה במקום, אולם המקום לא היה מגודר מהכיוון ממנו הגיע ולא היה רמז לכך שמתבצע שם שיפוץ. לטענת התובע, מוטלת על הנתבעות חובת זהירות, שהופרה על ידן ולפיכך הן אחריות לפיצוי התובע בגין נזקיו בשל רשלנותן.
הנתבעות טענו כי במועדים הרלבנטיים בוצעו בטיילת עכו עבודות בניה ופיתוח להקמת טיילת חדשה ובין היתר, הותקן משטח דק, בוצעו עבודות בטון, חשמל, מים וגינון. כאשר העירייה טענה באמצעות בקר עבור העירייה בפרויקט זה, כי העבודות בוצעו על ידי חברה לעבודות עפר ובכל הזמנים בהם התבצעו עבודות הוצבו גדרות למניעת מעבר בשטח העבודה.
חוף הים הפך לאתר עבודה
עוד טענה העירייה כי היה באתר העבודה ממונה בטיחות מטעם יזם הפרויקט, מנהל עבודה של הקבלן שהיה אחראי על הבטיחות באתר, ובנוסף היה גורם מפקח מטעם חברת ניהול פרויקטים שדאג למפקח צמוד לאתר במשך כל היום. לטענת העירייה, בוצעו באתר כל העת ביקורות בטיחות ולא היה ידוע לה על כל תקלה או מפגע.
הקבלן, באמצעות מהנדס בחברה, הבהיר כי מדובר בטיילת באורך של כ- 800 מטר כאשר עבודות הבניה בוצעו בשלבים, כך שכל פעם גודר היטב ונסגר מקטע מסוים בטיילת, כי הוצב באותו מקטע שילוט האוסר על כניסה למתחם העבודות, וכי הוא נפתח לאחר סיום העבודות בו. עוד נטען, כי כל עבודות הדק חוזקו עוד ביום בו בוצעו וכלל לא ידוע המיקום המדויק בו נפגע התובע. לשיטת הקבלן, לא ניתן היה למנוע לחלוטין גישה לחוף הים ולכן היו מעברים מוסדרים שמהם ניתן היה לגשת לחוף ואולם התובע ככל הנראה בחר שלא לעבור בהם.
הצליח להוכיח?
לטענת הנתבעות, התובע לא עמד בנטל להוכיח את נסיבות התאונה שכן לא הובאו עדים אשר ראו את האירוע או שיכלו להעיד על מיקומו; לא הובאו תמונות ממועד האירוע או תיעוד אחר בנוגע לנסיבותיו; והיו סתירות בגרסת התובע, בהשוואה לתיעוד הרפואי שהוגש על ידו.
למרות זאת, קבעה השופטת הירש כי גרסת התובע הוכחה כמהימנה, וזאת בשל כך שהיתה עקבית, ברורה וסדורה. התובע עמד על גרסתו לאורך כל ההליך, לרבות במסגרת החקירה הנגדית, ללא כל שינוי והעובדה שטעה בשם החוף ממנו נכנס לים, אינה בבחינת סתירה בעדותו הפוגעת במהימנותו.
גרסה מהימנה
"עדות אחיו של התובע", כתבה השופטת בהחלטתה, "מהווה תמיכה לעדות התובע. האח העיד כי התובע התקשר אליו לאחר שנפל וביקש סיוע שכן אינו יכול לדרוך על הרגל. האח מסר כי כאשר הגיע לתובע, אמר לו התובע "שנפל מדק, דרך על דק והדק לא היה מקובע והוא נפל, הרגל…" מדובר באמרה של נפגע בסמוך מאוד לאחר פציעתו, התומכת בדברים שמסר במסגרת ההליך המשפטי".
השופטת הוסיפה בפסק הדין כי "לעניין הפער בין תיאור המקרה כפי שנמסר על ידי התובע לבין המופיע בתיעוד הרפואי, הסבירו התובע ושני העדים שהתובע, בשל כאביו העזים, כלל לא שוחח עם הרופאים וכי המידע נימסר על ידם. לפיכך, שינויים קלים בגרסה, שכולם מדברים על נפילה, לא ייזקפו לחובת התובע. מכל מקום, גם אם יש סתירות קלות בעניין זה, עדיין הצליח התובע להרים את נטל השכנוע המוטל עליו להוכיח את אירוע התאונה ונסיבותיה. לסיכום עניין זה, אני קובעת כי התובע נכנס לחוף הים ללא כל מניעה או מכשול, יצא מהחוף לכיוון חוף סמוך, משם עלה על דק מעץ ותוך כדי הליכתו על הדק נפל בשל התפרקות של אחת הקורות, ונפגע ברגלו".
_______________________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת רנה הירש
________________________________________________________________________
