שופט בית משפט לענייני משפחה בת"א, יחזקאל אליהו הורה לדודתם של 3 אחים יתומים שאימצה אותם וכן לבן זוגה, להחזיר להם 105 אלף שקלים, לאחר שהשלושה תבעו אותם בדרישה להשבת כספי דמי שכירות על דירה בבעלותם. הדודה אימצה את אחייניה בעקבות אירוע טראגי במשפחה, אך מאוחר יותר בוטל האימוץ. לצד קביעת ביהמ"ש על ההחזר הכספי, מתח השופט ביקורת על התנהלות האחים בהליך ועל כן פסק כי לא תשלם להם הוצאות.
התובעים הם שלושה מתוך ארבעה אחים, אשר הוריהם, מצאו את מותם באסון טראגי לפני שנים. לאחר קרות האסון, עברו התובעים להתגורר עם דודתם, אחותו של האב המנוח, אולם היו לה ילדים קטנים משלה והיא התקשתה לטפל גם בתובעים. על כן, מספר שבועות לאחר מכן עברו התובעים לחסותם של הנתבעים, אשר היו חשוכי ילדים. תחילה מונו הנתבעים לאפוטרופוסים זמניים לגוף של הקטינים ולאחר מכן במינוי קבוע וכעבור מספר שנים אומצו התובעים על ידי הנתבעים.
אימוץ לאחר טרגדיה
טרם האסון, התגוררו התובעים והוריהם המנוחים בדירה אשר הייתה בבעלותם משעברו התובעים לחסותם של הנתבעים, הם עברו להתגורר יחד עמם בדירתם ומאחר והיא הייתה דירה קטנה, בת שני חדרים וסלון ולא התאימה עוד למגורי התובעים והנתבעים, הגיש האפוטרופוס לרכוש הקטינים בקשה לאשר לו לרכוש עבור התובעים יחד עם האחות בחלקים שווים דירה בת 5 חדרים.
לאחר הבקשה התברר כי בן הזוג של דודתם של הילדים, ביצע עבירות מין בשתיים מהילדות והוא הורשע בבית המשפט המחוזי בת"א בביצוע מעשים מגונים ונגזרו עליו 6 שנות מאסר וכן פיצוי כספי. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה ובפסק דין חריג הוחלט לבטל צו האימוץ שניתן, בין היתר, בשל ההרשעה הפלילית.
האחיינים תבעו: "לקחת לנו את הכסף"
לפני שנתיים, הגישו התובעים את התובענה כנגד הנתבעים ובה פירטו בין היתר את העובדות ולטענתם הנתבעים העלימו מהם את העובדה כי דירה שרכשו נרכשה מכספי הירושה שלהם וכן כי היא רשומה על שמם, התובעים טענו כי רק בשנת 2017 לערך, לאחר שצווי האימוץ בוטלו, גילו החלטה שנתנה על ידי האפוטרופוס הכללי אותה הסתירו מהם הנתבעים כל השנים ולפיה, על הנתבעים היה להשכיר את דירה שבבעלותם ולהעביר את דמי השכירות לחשבון התובעים. לפיכך עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לשלם להם את שכר הדירה המגיע להם על פי החלטת האפוטרופוס במשך 125 חודשים עד אשר עזבו הנתבעים את הדירה.
בכתב הגנתם טענו הנתבעים, כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין, שכן מתקיים השתק פלוגתא בכל הקשור לדמי השכירות, שעניינם כבר נדון לפני כ- 14 שנה בערכאה משפטית מוסמכת אחרת.
הדודה: הכסף שימש לגידולם
לחילופין, נטען כי יש למחוק התביעה על הסף שכן התובענה אינה מראה עילת תביעה כנגד הנתבעים בתקופה הרלוונטית לתביעה, שהרי מהמועד בו ניתן פסק דין – לפיו התובעים אומצו כדין על ידי הנתבעים, אין כל תוקף למסמך עליו מבוססת התביעה.
בנוסף ולחילופין נטען כי ככל שבית המשפט לא יסלק את התביעה על הסף יש לדחותה לגופה. עוד טענו הנתבעים כי הוציאו כספים רבים עבור התובעים בקשר עם רכישת הדירה ורכישות שביצעו להתאמתה לצרכים של התובעים שהיו קטינים וכן כל הוצאה כספית שהם הוציאו עבור הילדים.
ביקורת על התנהלות התובעים
השופט אליהו החליט בסיכומו של דבר כי דמי השכירות אותם חבים להם הנתבעים הינו בסך 243 אלף שקלים, אולם על הנתבעים לשאת רק בשיעור של 70 אחוזים מהסכום – 170 אלף שקלים ומהסכום הזה יש לקזז הוצאות בסך של 75 אלף שקלים אותם הוציאו הנתבעים ועל כך להוסיף עוד עשרת אלפים שקלים אשר יש לחייב את הנתבעים לשלם לאחת הבנות. בשל התנהלות התובעים השופט אליהו החליט שלא לחייב את הנתבעים בהוצאות.
"בנסיבות המיוחדות של תיק זה וחרף התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי כי יש לעשות צו להוצאות וזאת בעיקר מן הטעם שלטעמי התנהלות התובעים הביאה והאריכה בצורה משמעותית את ההליך כמו גם האריכה והעמיסה באופן משמעותי את מלאכת כתיבת פסק הדין והזמן הרב שהושקע בכתיבתו וזאת ללא צורך ובשל ההתנהלות", כתב השופט אליהו.
___________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט יחזקאל אליהו
_____________________________________________________________
