שופטת בית משפט השלום ברמלה, רבקה גלט, הקטינה בשל משבר הקורונה, קנסות מינהליים שהוטלו על בעל נכס וחברה ששכרה נכס והורתה כי בעל הנכס ישלם 275 אלף שקלים ושוכרת הנכס תשלם 450 אלף שקלים לאחר שהורשעו בעבירה של שימוש אסור, לחוק התכנון והבנייה. "הימים אינם ימים כתיקונם, והדבר צריך למצוא ביטויו בגזירת הקנס מבלי שישמש כתקדים להבא, שכן בית המשפט בתוך עמו יושב ואינו יכול להעלים עינו ממצוקת הנאשמים", כתבה השופטת בהחלטתה.
הנאשם בעל העסק שמחזיק במבנה איסכורית בשטח של כ- 800 מ"ר, במקרקעין במושב משמר איילון, במרחב התכנוני של הוועדה המקומית גזר. תיאור העובדות בכתב האישום הוא כי על פי תכניות המתאר, ייעוד המקרקעין חקלאי והם הוכרזו כקרקע חקלאית בשנת 2001 והחל משנת 2018 לפחות, השכיר הנאשם את המבנה לחברה העושה בו שימוש לניהול עסק להשכרת ציוד לאירועים וזאת בתמורה לדמי שכירות חודשיים בסך 21 אלף שקלים בצירוף מע"מ.
ביקשו לטעון לאכיפה בררנית
החברה משתמשת במושכר כמקום אחסנה, בית מלאכה ומשרד. שווי המקרקעין בייעוד החקלאי הוא 100 אלף שקלים ואילו כתוצאה מן השימוש האסור, עלה שוויים ל- 5.2 מיליון שקלים.
בעניינו של הנאשם הוטל קנס מנהלי בסך 300 אלף שקלים, ואילו בעניינה של החברה סכום הקנס המנהלי עמד על סך 600 אלף שקלים, זאת בהתאם לתעריפי הקנסות החלים על פי התקנות, על נאשם יחיד ועל תאגיד.
בתחילה, כפרו הנאשמים באשמה והודיעו כי בכוונתם לטעון לאכיפה בררנית, היות שידוע להם אודות מקרים דומים בהם נמנעה המדינה מנקיטה בהליכי קנס מנהלי, ופעלה להגיש כתב אישום במסלול "הרגיל". נטען כי בעוד שבהליך דנן כבול בית המשפט לסכומי עתק של הקנסות המנהליים, הרי בהליך ה"רגיל", ייגזר הדין על פי כללי הבניית הענישה שבחוק העונשין, המאפשרים גמישות רבה.
ימי מגפה
הנאשמים טענו כי בנסיבות אלה, נגרע חלקם, באופן המצדיק ביטול הקנס המנהלי. בנוסף, ב"כ הנאשמים הפנה למסמך עדכון מדיניות האכיפה של עבירות לפי חוק התו"ב במגזר החקלאי, אשר פורסם על ידי משרד המשפטים בנובמבר 2020, ובו נקבעו הקלות שונות וסדרי עדיפות באכיפה. נטען כי ניתן ללמוד ממסמך זה שלא היתה הצדקה לקנס המנהלי.
לאחר שעיינו הנאשמים בנתוני האכיפה הננקטת על ידי היחידה הארצית לאכיפה מאז תוקנו התקנות, ניאותו להודות בעבירה, תוך שמירת טענותיהם לשלב הטיעונים לעונש. לפיכך, הורשעו בעבירה של שימוש אסור.
השופטת גלט ציינה כי אלמלא חלו הנסיבות החריגות הקשורות במשבר הקורונה, לא היה כל מקום לסטות מן הקנס המנהלי, וייתכן שהיה מקום לשקול אף הטלת קנס גבוה יותר.
השופטת גלט: "משבר חריג בהיקפו"
"אני סבורה", כך כתבה, "שיש לקחת בחשבון במידה מסוימת את הקשיים הכלכליים בעקבות משבר הקורונה, שפרץ לאחר הטלת הקנס. זאת, הן מאחר שמדובר במשבר חריג בהיקפו, והן משום שבעניינם של הנאשמים היו לו השפעות כלכליות ישירות ונרחבות, שכן עיסוקה של הנאשמת בהשכרת ציוד לאירועים, ואלה נאסרו על פני חודשים ארוכים. השבתת עסקה של הנאשמת הובילה להיווצרות חובות רבים, וכן הוצהר מפי הנאשמים כי לא שולם שכר הדירה החודשי לנאשם, פרט לתשלום סמלי".
השופטת הוסיפה: "בהקשר זה, יש חשיבות לעובדה שהנאשמת היא חברה משפחתית קטנה, ולא ניתן היה להתרשם שיש לה "גב כלכלי" איתן. לדעתי, חלקה של הנאשמת בעבירות משמעותי וחמור, אך הוא מתון בהשוואה לחלקו של הנאשם, שהוא בעל הזכויות, ומי שמפר צו שיפוטי, לאחר שכבר נדון בעבר בגין השימוש האסור. אני ערה לכך שסכום הקנס שהוטל על הנאשמת גדול פי שניים מזה שהוטל על הנאשם, וזאת בשל ההוראות בעניין קנס המוטל על תאגיד. במקרה המסוים שלפניי, יצר הדבר חוסר איזון בין סכומי הקנסות ומידת האשם, ובכך יש בדעתי להתחשב, לנוכח חריגות הנסיבות של תקופת משבר הקורונה. טעם נוסף המצטרף לדעתי להצדקת ההתחשבות בנאשמת הוא, כאמור, היותה חברה משפחתית קטנה".
____________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת רבקה גלט
___________________________________________________________
