פרקליטות מחוז מרכז הגישה לאחרונה ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז על רכיב הפיצויים שנגזר על אברהם בן חסן ססיי, אשר הורשע בביצוע עבירות של תקיפה ומעשה מגונה תוך שימוש בכוח בניצולת שואה בת 83. "פסיקת פיצוי כה נמוך "חוטאת לתכלית הטלת הפיצוי לקרבן העבירה ומהווה בפגיעה באינטרס הציבורי הכולל הכרה חברתית בפגיעה שבוצעה", נכתב בבקשת הפרקליטות שהוגשה לבית המשפט.
במסגרת הערעור, התבקש בית המשפט להגדיל את רכיב הפיצויים בסך 5,000 שקלים אשר הושת על הנאשם, בנוסף לעונש מאסר ומאסר על תנאי. האירוע המדובר התרחש בחודש אוגוסט 2020, עת הגיע הנאשם לכיכר בעיר פתח תקווה שם ישבה המתלוננת, בת 83, על ספסל. הנאשם פתח את רוכסן מכנסיו וחשף את איבר מינו, וביצע בה מעשה מגונה בפרהסיה, בניגוד להסכמתה, כשכל אותה העת המתלוננת זועקת וצועקת קריאות "הצילו". על מנת לגרום לנאשם לחדול ממעשיו הפילה המתלוננת את עצמה לקרקע ובעקבות כך נחבלה בישבנה ובירכה. בשלב זה נמלט הנאשם בריצה מהמקום עד שנתפס בידי עוברי אורח שהבחינו במעשיו.
עבירות חריגות בחומרתן
בחודש מאי הרשיע בית משפט השלום בפתח תקווה את הנאשם, בהתאם להודאתו בכתב אישום מתוקן, בביצוע עבירות של תקיפה ומעשה מגונה תוך שימוש בכוח, וגזר עליו עונש 17 חודשי מאסר בפועל, ו- 6 חודשי מאסר על תנאי, התחייבות כספית שלא לעבור עבירה וכן מתן פיצוי בסך 5,000 שקלים אשר סך של 1,500 שקלים מתוכו ישולמו בתוך 90 יום מיום מתן גזר הדין, ואילו שאר הסכום ישולם בתוך 90 יום מיום שחרורו ממאסרו.
לאור מכלול הנסיבות החמור ויוצא הדופן, הוחלט כי קיים מקום לערער על רכיב הפיצוי אשר נפסק לטובת הנפגעת, באופן אשר יביא לידי ביטוי בצורה הולמת את נסיבות ביצוע העבירה החריגות בחומרתן. בכלל זאת יש להביא בחשבון את גילה המבוגר של הנפגעת, העובדה כי מדובר בניצולת שואה, אשר עברה חיים רווי סבל כמו גם העובדה שהעבירה בוצעה בצהרי יום באמצע העיר ולעיני כל, מה שהוסיף ממד משמעותי של ביזוי והשפלה טראומתית לנפגעת.
נזק ניכר לנפגעת העבירה
הנפגעת הצהירה עד כמה חשה מפוחדת בעקבות האירוע, עד כדי שאינה יוצאת לבדה מביתה, ללא ליווי, דבר אשר מעיד כי הנזק שנגרם לה צפוי לתת את אותותיו לאורך זמן ממושך נוסף, ולא מן הנמנע כי יצריך השקעה כספית ורגשית על מנת להתגבר עליו.
בבקשת הערעור צוין כי פסיקת פיצוי כה נמוך "חוטאת לתכלית הטלת הפיצוי לקרבן העבירה ומהווה בפגיעה באינטרס הציבורי הכולל הכרה חברתית בפגיעה שבוצעה".
לפיכך, נטען, ולאור נסיבותיה המיוחדות של נפגעת העבירה וגילה המתקדם, קיימת חשיבות מיוחדת לתשלום הפיצוי מהר ככל הניתן, ולפיכך אין מקום לנימוק בדבר יכולתו הכלכלית של הנאשם בכדי להפחית מגובה הפיצוי המגיע לקרבן העבירה. לפי הערעור "לא דיי להסתפק בהגדלת הפיצוי, כי אם גם בשינוי אופן פריסת התשלום המקלה שניתנה לנאשם ואשר חוטאת לתכלית הפיצוי אשר בבסיסו מתן סעד מידי לנפגע העבירה לצורך שיקום".
_________________________________________________________________
