אישור החלטה – הסכמה של בית המשפט לערעורים עם החלטת בית המשפט בערכאה נמוכה יותר או במילים אחרות דחיית הערעור.
אוביטר התבטאויות, אמירות, התלבטויות והחלטות שנאמרים בפסה"ד אגב אורחא, כלומר, שלא היה בהם צורך לעניין הנדון.
אולטר וירס חריגה מסכות -כשגוף כלשהו (ביהמ"ש מחוקק משנה, רשות מנהלית וכד') פועל מחוץ לסמכות שיש לו על פי דין. במקרה של פעולה מחוץ לגדר הסמכות, הפעולה תחשב כבטלה מעיקרה.
אישיות משפטית גוף אשר המשפט מעניק לו זכויות ומטיל עליו חובות. ישנן שתי קטגוריות עיקריות : א. בני אדם ב. אישיות משפטית מלאכותית- חברה שותפות.
אבחון מציאת ההבדלים העובדתיים והמשפטיים בין פס"ד אחד למשנהו.
בית משפט לערעורים – בית משפט בעל סמכות לבחון פסק דין שניתן על-ידי בית משפט בערכאה יותר.
ביטול החלטה – פעולה של בית משפט שמבטלת את ההחלטה שקבע בית משפט נמוך יותר.
בקשה – פנייה לשופט כדי שיגיע להחלטה בעניין מסוים.
בטחונות – סכום כסף שמשמש כפיקדון עבור קיום עסקה כלשהי.
בדלתיים סגורות – דיון או הליך שמתנהל באופן פרטי וללא נוכחות ציבור או מושבעים.
בקשה לדחייה על הסף – פנייה לבית המשפט בבקשה לדחות את כתב התביעה ולמחוק אותו בטענה שאינו מהווה עילה לתביעה או בטענה שהוא קנטרני.
במעמד צד אחד – הליך שהובא בפני בית המשפט על ידי צד אחד בלבד, ללא הודעה מוקדמת או התנגדות מהצד האחר.
בצריך עיון כאשר במסגרת פס"ד מעלים השופטים שאלה או סוגיה מסוימת אך נמנעים מלהכריע בה.
גזר דין – העונש שהטיל בית המשפט על נאשם שהורשע בביצוע עבירה.
דחיית פירעון חובות / שמיטת חובות – אישור משפטי הניתן לחייבים ומאשר דחיית חובות או ביטולם.
דחייה על הסף – דחיית תובענה יוצרת מעשה בית-דין ולא ניתן יהיה להגיש את התובענה שוב.
הקפאת הליכים – צו מניעה שמפסיק באופן אוטומטי תביעות, עיקולים, ופעולות נוספות נגד מי שהוכרז כפושט רגל. הקפאת הליכים ניתנת לאחר הגשת עתירה לפשיטת רגל.
הסדר – מצב בו הצדדים הגיעו לפתרון המחלוקת ללא משפט. הפתרון יכול לכלול תשלום פיצויים ולרוב אינו כולל הודאה באשמה.
הון עצמי – השווי של הזכויות שיש לבעל נכס לאחר שעבודים ויתרות של נושים אחרים.
הפסיקה – שם נרדף לתקדימים משפטיים ומהחלטות משפטיות שהתקיימו בעבר.
הרשעה – ההחלטה רשמית של בית משפט ולפיה יש מספיק ראיות לכך שהנאשם ביצע את הפשע.
התובע – אדם או עסק המגיש תביעה לבית המשפט.
הליך – הכללים שנקבעו לניהול תביעה. קיימים כללים שונים בהליך אזרחי, הליך פלילי, בהליך פשיטת רגל וכו'.
השתק עילה – כאשר התביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך – אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים, כאשר התביעה מבוססת על עילה זהה.
השתק פלוגתא – כאשר במשפט אחד הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית או משפטית מסוימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, יהיו אותם בעלי דין מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות.
הזכות להיות מיוצג – הזכות להיות מיוצג על ידי סניגור בהליך פלילי הינה אחת מזכויות היסוד של חשוד או נאשם, ואין לפגוע בזכות זו אלא בהוראה מפורשת של המחוקק.
הזכות להיפגש עם עורך דין – לעצור זכות להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו. הפגישה תיערך ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה, אך באופן המאפשר פיקוח על תנועות העצור. הכלל הוא שעם בקשת העצור להיפגש עם עורך דין, יש לאפשר לו זאת ללא דיחוי.
הזכות לחסיון מפני הפללה עצמית – כל אדם הנחקר מכוח סמכות (של חוקר משטרה מוסמך), חייב להשיב לשאלות החוקר תשובות אמת, אלא אם כן יש בתשובותיו כדי להעמידו בסכנה של העמדה לדין פלילי.
זימון – פקודה שניתנה לאדם על-ידי בית המשפט כדי שיבוא וימסור עדות.
חוב מובטח – חוב המגובה במשכנתא, שעבוד נכסים או שעבוד אחר. מדובר בחוב שלנושה האפשרות לגבות אותו.
חוזי ביצוע – חוזים מתחום מסוים (או חוזי שכירות) בהם לשני הצדדים בהסכם נותרו חובות לביצוע.
חובת אמונים – חובה משפטית לפעול אך ורק לקיום האינטרסים של צד אחד. אלו המחויבים בחובה זו נקראים "נאמנים" והם חייבים אותה למנהלים. חובת אמונים חלה בדרך כלל על נושאי משרה מסוימת המצריכה נאמנות מלאה כלפי החברה וצדדים בה.
חוזה / הסכם – מסמך מחייב בין שני אנשים או חברות
חוק ההתיישנות – החוק קובע כי ישנו מועד אחרון בו ניתן להגיש תביעה פלילית כאשר המועד הזה משתנה בין מקרה למקרה.
טענות – הצהרות בכתב שהוגשו לבית המשפט ומתארות עובדות של צד אחד בנוגע למקרה מסוים.
טענת/תביעת אפסות – ביטול חוזה בטענה ש"לא נעשה דבר". הכוונה היא לביטול הסכם בטענה שהחתימה עליו לא בתוקף כיוון שנעשתה בחוסר כוונה/חוסר הבנה/חוסר שיקול דעת.
ייצוג עצמי – בחירה לייצג את עצמך ולא להיעזר בעו"ד.
ייעוץ משפטי – עצה חוקית, ניתנת ברוב המקרים על-ידי עורכי דין או אנשי מקצוע מתחום המשפט.
כלל פסילה – כלל הקובע כי ראיות שהושגו תוך הפרת זכויותיו של הנאשם אינן קבילות בבית המשפט.
ליטיגציה/התדיינות משפטית – מקרה, מחלוקת או תביעה.
למעשה/בפועל – משהו שקיים "למעשה" ומתקיים במציאות, אך לא בעניין של חוק.
להלכה – דבר המתקיים על פי חוק.
משיב – הצד המתנגד לערעור שמוגש. הצד שמנסה לשכנע את בית המשפט לערעורים לדבוק בהחלטה שהתקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי ולא לשנותה.
מעצר בית – תנאי מיוחד שמטיל בית המשפט המחייב אדם להישאר בבית למעט פעילות מאושרת כמו עבודה ופגישות רפואיות. לעתים יעשה שימוש בציוד ניטור אלקטרוני כדי לוודא ולהבטיח שהאדם נשאר בבית כנדרש ממנו.
מעצר – משמעותו שלילת חירותו של אדם לפני שהורשע בדין ונמצא אשם. מדובר בפגיעה קשה בחירותו, זכות המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הפגיעה בזכות זו מתאפשרת רק כאשר היא באה לשרת מטרה מוגדרת.
מעצר לצורכי חקירה – זהו מעצר לפני שהוגש כתב אישום כנגד החשוד, המתבצע במהלך חקירת המשטרה ומטרתו למנוע שיבוש הליכי חקירה, הימלטות או סיכון אחר.
מעצר עד תום ההליכים – זהו מעצר לאחר שהוגש כתב אישום, והנאשם עצור בתקופה שמשפטו מתנהל. מטרת המעצר למנוע שיבוש הליכי משפט, הימלטות מן הדין או מניעת פגיעה בחיי אדם או בביטחון המדינה.
נושה – אדם (או עסק) אשר חייבים לו כסף או רכוש.
נטל ההוכחה – החובה להוכיח גם את העובדות השנויות במחלוקת. בתיקים אזרחיים נטל ההוכחה הינו על התובע ואילו בתיקים פליליים הוא על הממשלה.
נושה מובטח – יחיד או עסק שחייבים לו כסף והתשלום מובטח על-ידי נכס משועבד. האדם שחייב את הכספים מחזיק בנכס משועבד שמהווה את בטחונו של הנושה המובטח.
נכסים – רכוש מכל סוג שהוא. חומרי או רוחני, מוחשי או כזה שאינו מוחשי.סיכומים / כתב טענות – הצהרה כתובה המוגשת בהליך משפטי או בערעור. בסיכומים ובכתב הטענות יוסברו במפורט הטענות המשפטיות והעובדות של כל אחד מהצדדים.
סנקציה – עונש או סוג אחר של אכיפה למי שלא עמד בחוק או בכללים או בתקנות.
סדר דין מקוצר – הינו הליך משפטי קצר, המאפשר לתובע, במספר מצומצם ומוגדר של מקרים, להגיש את תביעתו בלא שיוגש נגדו כתב הגנה. במקרים אלה הנתבע אינו זכאי להגשת כתב הגנה ולכל היותר יוכל לבקש מבית המשפט רשות להתגונן.
ערבות – שחרור של אדם המואשם בפשע בטרם המשפט שיעבור. שחרור בערבות מתבצע בתנאים המפורטים בכל מקרה לגופו שנועדו להבטיח את הופעתו של האדם למשפט בעת הצורך.
עוון פלילי – פשע חמור. בדרך כלל כזה שהעונש בגינו הוא לפחות שנת מאסר.
עדות – ראיות המוצגות בעל פה במהלך המשפט.
עוולה נזיקית – פגיעה מכוונת או מקרית כלפי אדם או רכוש.
ערעור – בקשה המוגשת לאחר משפט על-ידי צד שהפסיד. הבקשה מוגשת לבית משפט הערכאה גבוהה יותר שסוקר את ההחלטה וקובע האם היא מוצדקת או לא. במידה והערעור מתקבל ההחלטה תשתנה ובמידה והוא נדחה היא תישאר בעינה.
עדות שמיעה – ראיות שהוצגו על ידי עד שלא ראה או שמע את הדברים בעצמו, אלא שמע עליהם ממישהו אחר. למרות שיש מקרים יוצאים מהכלל, ברוב הפעמים שמועה אינה נחשבת לראיה קבילה בבית המשפט.
עד – אדם שנקרא לתת עדות בפני בית המשפט.
עיקרון סופיות הדיון (מעשה בית-דין) – הרעיון העומד מאחורי עיקרון מעשה בית דין הינו כי יש לשים קץ להתדיינויות ולמנוע הליכים ארוכים ומתמשכים הנתונים לשינוי. לעקרון זה שני היבטים: השתק עילה והשתק פלוגתא.
עקרון הפומביות – הכלל הוא שבית המשפט מקיים את דיוניו בפומבי. לכלל זה מספר חריגים אשר במסגרתם רשאי בית המשפט להורות על קיום הדיון בדלתיים סגורות, כגון מטעמים של בטחון המדינה, הגנה על עניינו של קטין או הגנה על המוסר.
עיכוב – הגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי בשל החשד שבוצעה עבירה או כדי למנוע את ביצועה. הגבלת החירות מסויגת מראש בזמן ובתכלית. סמכות העיכוב מסורה לשוטר או לאדם פרטי, בכפוף לתנאים המתקיימים בחוק.
פסק דין – החלטת בית המשפט הקובעת האם הנאשם חף משפע או לחילופין אשם. פסק הדין קובע את תוצאות המשפט.
פיצויים – כסף שמשלם נאשם בתביעה מסוימת במידה והתובע זכה.
פסק דין – פסק דין בתובענה שהוגש בה כתב הגנה יכיל את הפרטים הבאים: סיכום תמציתי של העניין, ממצאי בית השפט לגבי העובדות המהותיות, השאלות שעמדו להכרעה, ההחלטה ונימוקיה.
פיצול סעדים – כאשר עילת תביעה אחת מצמיחה מספר סעדים, רשאי התובע לתבוע את כולם או חלקם. אך אם לא תבע את כולם, לא יוכל לתבוע שנית בגין אותה עילה, אלא אם קיבל מבית המשפט היתר לפיצול סעדים.
פסק דין הצהרתי – הצהרת שופט הנוגעת לזכויותיו של מישהו. לדוגמה : תובע רשאי לבקש פסק דין הצהרתי המראה שמצב מסוים פוגע בזכות חוקתית כלשהי.
פסק דין בהיעדר תגובה – פסק דין המעניק לתובע את מה שביקש בתלונה מתוקף כך שהנאשם בחר לא הופיע בבית המשפט או לא הגיב לתלונה.
פירוק – מכירת נכבים של החייב וחלוקת ההכנסות מהמכירה לכל הנושים.
פרוטוקול – הדו"ח המתעד את כל התהליכים שהתקיימו בתיק משפטי מסוים. בפרוטוקול יופיעו ראיות, טיעונים וכל מה שהתקיים בעת התהליך.
פשיטת רגל – הליך משפטי שנועד להסדיר ולטפל בחובות של אדם יחיד או של עסקים.
צו הבאה – צו שיפוטי המחייב את רשויות החוק להביא אדם מסוים לחקירה במידה והוא לא מתייצב בעצמו.
צו חיפוש / צו מעצר – אישור של בית המשפט שניתן לגורמי אכיפת החוק לבצע חיפוש או מעצר.
צו מניעה – צו בית משפט הניתן כדי למנוע ממישהו לבצע פעולה כלשהי.
צו מניעה זמני – צו שניתן על ידי שופט והוא אוסר על ביצוע פעולות מסוימות עד קיום דיון מלא.
צו בית משפט – צו בכתב המנחה אדם לבצע או להימנע מביצוע של פעולה מסוימת.
קדם משפט – הנו היך שבמסגרתו נערך בירור של המחלוקות בין בעלי הדין ודרכי הדיון בתובענה, וזאת על מנת לייעל את הדיון, לקצרו, לפשט אותו ולהחישו. בשלב זה גם ניתן לבדוק האם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין.
ראייה מזכה – עדות המצביעה על כך שהנאשם לא ביצע את הפשע.
ראיות מפלילות – ראיות המעידות על כך שהנאשם ביצע את פשע.
ראיות – כל המידע המוצג בפני השופטים במטרה לשכנע אותם להכריע לטובת צד אחד או אחר.
שלא לפרוטוקול – משהו שנעשה או נאמר בהצהרה לא רשמית.
שעבוד – חיוב על נכס ספציפי במטרה להבטיח תשלום חוב או ביצוע התחייבות.
שופט – נציג הרשות השופטת בעל הסמכות להכריע בתביעות שהוגשו לבית המשפט.
שאלונים – המדובר בפרוצדורה בה עונה בעל דין לשאלות שמוגשות לו על ידי בעל הדין האחר. התשובות לשאלון יינתנו בתצהיר.
שיטה אדברסרית – שיטת הדיון בישראל, כאשר המשפט מתנהל על ידי הצדדים ותפקיד השופט הוא פאסיבי. בית המשפט אינו יוזם את ההליכים ולתביעה ניתן שיקול דעת נרחב לגבי פתיחת ההליך הפלילי.
תמליל – רישום כתוב (מילה במילה) של משהו שנאמר במהלך משפט או במהלך תצהיר שניתן בעל-פה.
תצהיר – מסמך כתוב שניתן תחת שבועה.
תקדים – החלטה מוקדמת יותר של בית משפט. מתייחסים לתקדים משפטי ונעזרים בו רק כאשר העובדות והעניינים המשפטיים דומים.
תביעה ייצוגית – תביעה בה אחד (או יותר) מקבוצה גדולה תובעים בשם כל הקבוצה. הטענות המוצגות בתביעה ייצוגית צריכות להישען על חוק או עובדה המשותפת לכל חברי הקבוצה.
תביעה – תובענה משפטית שהגיש תובע כנגד נאשם. התביעה מוגשת על סמך תלונה שהנאשם לא מילא חובה משפטית.
תחום שיפוט / סמכות שיפוטית – הסמכות שיש לבית משפט כדי לשמוע ולהחליט במקרה מסוים. הביטוי גם משמש כדי לקבוע את המיקום הגאוגרפי שבו יש לבית המשפט סמכות שיפוטית להחליט על מקרים.
תביעה נגזרת – הינה תביעה שבעל מניות מגיש בשם חברה, כאשר החברה אינה מפעילה את זכות תביעתה מסיבות בלתי ענייניות. התביעה הנגזרת נבדלת מן התביעה הייצוגית בכך שבתביעה הנגזרת בעל מניות אינו תובע מכח זכות אישית שלו, אלא מפעיל את זכות התביעה של החברה.
תביעה פלילית – המאשימה במשפט פלילי היא מדינת ישראל אשר מיוצגת על ידי תובע מוסמך. אדם פרטי רשאי להגיש אישום פלילי במסגרת קובלנה בעבירות מסוימות, המפורטות בחוק.
