הרכב שופטי בית משפט המחוזי בת"א, בראשות אב בית הדין, השופט שאול שוחט, קיבלו ערעור על ביטול עסקת מתנה, שנערכה בין אם לבנה שמסרה לבן דירה במתנה. ביהמ"ש קבע כי הדירה תישאר בבעלותו של הבן וכי המתנה לא תבוטל וציין כי גם אם התנהגות הבן הייתה מחפירה "אין לבטל את המתנה לאחר שהושלמה". הבן הגיש ערעור נגד שני אחיו בעקבות פסיקת בית המשפט לענייני משפחה שביטל את מתנת האם מחמת השפעה בלתי הוגנת ועושק. למרות זאת בית המשפט לא פסק הוצאות לשני אחיו זאת לאור התנהלותו של המערער כלפי אימו בתקופה שלאחר קבלת המתנה.
הכל החל שהאם העבירה לפני 13 שנים, את כל הזכויות בדירה לאחד מבניה ללא תמורה וזאת במסגרת הסכם שערך עורך דין והזכויות בבית נרשמו על שם הבן בלשכת רישום המקרקעין ולאחר מכן חתמו האם והבן על הסכם שנכתב בכתב ידו של הבן שבו נאמר כי מוסכם בזה שהאם לא תהיה עוד בקשר עם בנה האחר ומשפחתו והבן שקיבל את הדירה ידאג שלא להרים את הקול בבית ולא לריב.
קרב ירושה
כעבור מספר חודשים נפטרה בת דודתה של האם אשר הורישה לאם בצוואתה שקוימה כספים בסך של כמיליון שקלים וכמו כן הורישה בצוואתה לאחד הבנים דירה בת"א וחלק מתכולת כספת ולבן השני היא הורישה אולמות מסחריים בתל אביב ואילו הבן שקיבל את הדירה במתנה לא זכה לדבר מעיזבונה.
כעבור כשנה, לאחר ריב עם הבן והוצאת צו הגנה, הגישה האם תביעה לביטול המתנה שהעניקה לו ולהשבת הבית לבעלותה ובמקביל, הגיש הבן תביעה רכושית למתן פסק דין שמצהיר שפסנתר, אוסף של תמונות, תקליטורים, ספרים ופסלונים שייכים לו. כעבור מספר שנים הורה בית המשפט לבטל את העברת הזכויות לבן וזאת מחמת עושק והשפעה בלתי הוגנת והוא הורה לרשום את הבית חזרה ע"ש ההורים, כמו כן, נדחתה תביעתו הרכושית.
בינתיים האם והאב נפטרו ושני הבנים הנוספים הם שקיבלו את הדירה והבן שהיה אמור להחזיר את המתנה שקיבל, לא השלים עם פסק הדין וחזר והגיש את הערעור. הרכב השופטים כאמור קיבל את הערעור, כאשר השופט נפתלי שילה, ציין כי שני האחים, לא הוכיחו שקיימת עילה משפטית לביטול עסקת המתנה, על אף שהרף להוכחת ביטול מתנה נמוך יותר.
לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת
עוד ציין השופט כי עסקת המתנה הושלמה והתנהגות מחפירה היא עילה לביטול התחייבות לתת מתנה אך לא לביטול מתנה שהושלמה. "לא הוכח", נכתב בפסק הדין, "שבמועד הענקת המתנה האם נעשקה או שהמערער השפיע עליה בהשפעה בלתי הוגנת. באותה עת, האם היתה מצויה בסכסוך קשה עם המשיבים ובמיוחד עם ס' שאיים עליה. רק המערער דאג וטיפל במסירות באב והיא הרגישה רצון וצורך להגן עליו מפני המשיבים ולהכיר לו תודה. כמו כן, היא לקחה בחשבון את העובדה שהמערער לא מסוגל לפרנס את עצמו וכי המשיבים קיבלו רכוש משמעותי מעיזבון גב' ר' ז"ל בעוד שהמערער לא קיבל ממנה דבר".
השופט שילה הוסיף: "באותה עת האם היתה ניידת ועצמאית לחלוטין, היא לא בודדה ויכלה לצאת באופן חופשי מביתה כפי שציינה בפני חוקרי המשטרה בשלהי שנת 2009. היא אף נפגשה דרך קבע עם קרובי משפחה וידידים והיא אף פנתה לעורך דין לאחר חתימת הסכם המתנה על מנת שיסייע לה בנושא עיזבון גב' ר' ז"ל. היא סברה באותה עת שזה המעשה שנכון לעשותו והמתנה שיקפה את רצונה החופשי… גם אם תאמר שג' התנהג כלפי האם בהתנהגות מחפירה, משזו לא עלתה כדי פגיעה ברצון ובאה לעולם לאחר הענקת המתנה, אזי אין לבטל את המתנה מחמת הפגם הנטען ברצון ואף לא מחמת התנהגות מחפירה, משהפעולות האקטיביות לביטול המתנה ננקטו אחרי שזו הושלמה".
________________________________________________________
