שופטת בית משפט המחוזי בירושלים, תמר בר-אשר, גזרה עונש קל של 11 חודשי מאסר למורשע בהתעללות בחסר ישע ותקיפת חסר ישע בידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לאחר שהתעלל בקשישה דמנטית, בת 91 ניצולת שואה. הנאשם הורשע כי פגע בקשישה הסיעודית במוסד בו עבד במספר הזדמנויות שונות ונקבע כי היא תפוצה ב-6,000 שקלים. "הנפגעת היא חסרת ישע והיותה חסרת אונים ניכרת בבירור מתנועותיה כפי שעולה מצפיה בסרטונים. הנפגעת אף לא יכולה הייתה לבטא את מצוקתה מעבר לתנועות ידיה, לניסיונה לגונן על עצמה בכיסוי פניה עם ידיה ובניסיון לקרוא לעזרה באמצעות מחיאות כפיים. ניצול מצוקתה זה הוא בגדר פגיעה קשה בערכים שעליהם ביקשו העבירות שבהן הורשע הנאשם להגן", נכתב בגזר הדין.
עוד בחדשות:
על פי כתב האישום, מדובר בניצולת שואה אשר במועד האירוע כבר הייתה במצב דמנטי ובמצב סיעודי כאשר היא לא דיברה ולא תקשרה עם הסביבה ויכולת התנועה שלה היתה מוגבלת. במהלך שש השנים שקדמו לאירוע נושא האישום, היא שהתה במוסד 'הררית' בקיבוץ 'מעלה חמישה' המשמש בית סיעודי לקשישים.
כיסה את פניה בשמיכה
לפני כשנתיים, כך מתואר באישום, עת עבד הנאשם, בן ה-50, במשמרת לילה, הוא היה אחראי על חוסים במקום ובהם גם הנפגעת, תקף הנאשם את הנפגעת והתעלל בה במספר הזדמנויות שונות, בעודה שוכבת במיטתה חסרת אונים וללא יכולת לזעוק לעזרה. סמוך לשעה 02:36, נכנס הנאשם לחדרה של הנפגעת, ניגש אליה והכה פעמיים בפניה בעוצמה. הנפגעת אחזה בפניה בשתי ידיה. לאחר מכן, כיסה הנאשם את הנפגעת בשמיכה ואף כיסה את פניה.
הנאשם, נטען עוד, סידר את מיטתה, את הסדינים ואת הכריות ואז סטר לה בפניה וכיסה אותה בשמיכה על פניה. הנאשם החל לצאת מחדרה של הנפגעת, אך לפתע חזר לכיוונה והכה בפניה ובראשה בחוזקה. הנפגעת אחזה בפניה בשתי ידיה. סמוך לשעה 05:25, נכנס הנאשם לחדרה של הנפגעת בעודו אוחז בידו בקבוק מים קטן ושפך את המים על פניה של הנפגעת.
כבוד האדם
השופטת ציינה בגזר הדין כי הערכים המוגנים אשר נפגעו ממעשיו של הנאשם הם ערכי שלמות הגוף, הכבוד האישי כלפי כל אדם ובייחוד כלפי החלשים בחברה והזכות לחיות בשלווה מבלי להיפגע בידי באחר.
"בנסיבות העניין", נכתב בגזר הדין, "מעשיי הנאשם אף פגעו בערכי החמלה והרגישות המחויבים כלפי החלשים בחברה ואף פגעו בחובת הנאמנות החלה על מטפלים כלפי מטופליהם ופגעו באמון הציבורי במערכת הבריאות ובייחוד במערך הטיפול בקשישים".
ניצל את מצוקתה
השופטת הוסיפה: "הנפגעת היא חסרת ישע והיותה חסרת אונים ניכרת בבירור מתנועותיה כפי שעולה מצפיה בסרטונים. הנפגעת אף לא יכולה הייתה לבטא את מצוקתה מעבר לתנועות ידיה, לניסיונה לגונן על עצמה בכיסוי פניה עם ידיה ובניסיון לקרוא לעזרה באמצעות מחיאות כפיים. ניצול מצוקתה זה הוא בגדר פגיעה קשה בערכים שעליהם ביקשו העבירות שבהן הורשע הנאשם להגן".
השופטת בר-אשר, ציינה גם בגזר הדין את דברי השופטת עדנה ארבל שכתבה: "חברה נבחנת בדרך שהיא מטפלת בחסרי הישע שבקרבה, זקנים וילדים בפרט. במדינת ישראל קיימת תופעה נרחבת של קשישים, הן במוסדות והן בביתם, אשר נעזרים במטפלים. מעשי תקיפה ואלימות של מטפלים כלפי מטופלים ככלל קשים לגילוי, בשל העדר יכולת פיזית או נפשית של קורבנות העבירה להתלונן על הנעשה בהם בחדרי חדרים. כאשר מגיעים מקרים שכאלה ראוי שיזכו, אם כן, למענה שיפוטי הולם לפיו לא ניתן להשלים עם מעשי אלימות, השפלה וניצול של קשישים אלו בידי מטפליהם. חשוב שבתי המשפט יעבירו מסר ברור, נחרץ וחד משמעי שיש בו התוויה של נורמות התנהגות ראויות והצבת הגדר שמעבר לה אותן התנהגויות הן פסולות ואסורות".
______________________________________________________________________
