שופטת בית משפט המחוזי בנצרת, עירית הוד, קבעה כי אישה תפוצה ב-338 אלף שקלים, בגין נזק נפשי שנגרם לה בשל עבירות מין שביצע בה ראש ישיבה וקהילה.
השופטת עוד קבעה כי הנתבע ישלם 57 אלף שקלים שכ"ט עו"ד ופסקה כי סכום הפיצוי ששולם לתובעת במסגרת ההליך הפלילי לא ינוכה מהסכום שנקבע.
- התובעת הגישה תביעה לפיצוי בגין נזק נפשי שנגרם לה בשל עבירות מין שביצע בה הנתבע ששימש כראש ישיבה ורבה של קהילה מספר שנים. בגין עבירות אלו הורשע הנתבע בגרם מעשה אינוס וגרם מעשים מגונים בנסיבות אינוס והוטל עליו עונש מאסר בפועל ופיצוי כספי לתובעת בסך 25 אלף שקלים. יצוין, כי הנתבע הורשע בגין פגיעה בשמונה מתלוננות והתובעת שלפני היא אחת המתלוננות.
הרב אמר שהיא זקוקה לתיקון
במהלך שנת 2005, בעקבות קשר שניהלה התובעת עם תלמיד של הנתבע, שראה בנתבע כבר סמכא, יצרה התובעת קשר עם הנתבע וסיפרה לו על חייה ומשברים שחוותה לרבות פגיעה מינית שחוותה בעברה.
התובעת היא אישה מאמינה ונתנה אמון רב בנתבע אותו ראתה כרב מכובד ובכוונותיו לסייע לה והאמינה לנתבע שאמר, כי היא זקוקה לתיקון.
על רקע האמור, כך לפי ההרשעה, בין השנים 2006-2015 במספר הזדמנויות פעלה התובעת בהתאם להוראות הנתבע ושלחה לו לבקשתו, תמונות של גופה העירום, לרבות אבר מינה החשוף.
כן שלחה התובעת לנתבע סרטונים בהם היא מתפשטת, חושפת את איבר מינה ונוגעת בעצמה.
בנוסף, לבקשת הנתבע, חשפה התובעת את גופה בפני הנתבע בשיחות וידאו ובאחת מההזדמנויות וכחלק מ"הטיפול", התובעת החדירה לתוך איבר מינה חפצים, כאשר היא מצלמת את עצמה לבקשת הנתבע.
התובעת ביקשה מבית המשפט לדון בתביעתה כתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים ויש לראות את הממצאים והמסקנות שנקבעו במשפט הפלילי כאילו נקבעו במשפט האזרחי בהתאם לפקודת הראיות.
במעשיו פגע הנתבע באוטונומיה של התובעת תוך פגיעה בכבודה כאדם וכאישה.
מעשיו של הנתבע מקיימים את יסודות עוולת התקיפה כמשמעותה בפקודת הנזיקין.
הכחיש את הנזקים
לפי תביעתה, הנתבע לשם סיפוקו המיני, הציג לתובעת עובדות בידיעה שהן כוזבות תוך כוונה להטעותה.
במעשיו של הנתבע מתקיימת עוולת הרשלנות. התובעת נתנה אמון בלתי מסויג בנתבע אותו ראתה כרב מכובד, מקובל וידוע בקהילה אשר שמו יצא לפניו, בהיותה בת 25 בלבד בעת התרחשות האירועים נשוא התביעה ובגין הפרשה, התובעת החלה לחוש בליבה ונדרשה לטיפול בהפרעות בקצב הלב. בנוסף, נגרם לה נזק נפשי.
מנגד, טען הרב כי דין כל טענה שברפואה שאינה נתמכת בחוות דעת להידחות.
עוולות של אחרים הן הסיבות הבלעדיות לנזק.
לחלופין, אשמה המכריע של התובעת או רשלנותה התורמת ניתקו קשר סיבתי אפשרי בין המיוחס לנתבע לאירועים מושא כתב התביעה.
יש לקבוע חלוקת אחריות בין הנתבע לגורמים אחרים שלא נתבעו לנזקים לכאורה שטוענת להם התובעת המוכחשים.
עוד ציין הרב כי הסכמתו להסדר טיעון נעשתה מטעמים פרקטיים, הלכתיים וטעמים אישים שאינו מעוניין לפרטם. וכן הכחיש את העובדות הנטענות בכתב התביעה ולטענתו לא הורה לתובעת לשלוח לו סרטונים, אלא היא עשתה זאת מיוזמתה. התובעת היא זו שיזמה את הקשר עם הנתבע.
לטענתו, הוא ניסה לסייע לאנשים להתמודד עם הבעיות שלהם.
הנתבע לא הכחיש את הרשעתו וציין שהגיש ערעור על גזר הדין שבינתיים נדחה.
פסק דין חלוט
השופטת שקיבלה את התביעה ציינה כי חרף טענות הנתבע בכתב ההגנה מטעמו, אחריות הנתבע הוכרעה במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל נגדו.
התובעת הגדירה את תביעתה כתביעה הנגררת להרשעה בפלילים.
המהות היא הימנעות מניהול הליכים משפטיים מיותרים לגבי עובדות שהוכרעו בפסק דין חלוט.
יתרה מזאת, מאחר והנתבע כאמור הורשע בגין מעשיו כלפי התובעת והיא אימצה את עובדות כתב האישום בהן הורשע הנתבע וקבעה, כי יש בעובדות אלו כדי להקים אחריות בנזיקין של הנתבע כלפי התובעת.
"באשר למצבה הרפואי של התובעת", נכתב בפסק הדין, "מצאתי ליתן משקל רב יותר לחוות דעת הרפואית שהגישה התובעת שנערכה על ידי מומחה פסיכיאטר לעומת חוות הדעת מטעם הנתבע שהינה חוות דעת פסיכולוגית שנערכה על ידי פסיכולוג קליני מאחר ופסיכולוג אינו בגדר 'מומחה רפואי'. למרות שגם על פי חוות הדעת מטעם הנתבע, קיים קשר סיבתי ברור בין מצבה הנפשי של התובעת כמתואר בחוות הדעת למעשי הנתבע".
השופטת הוסיפה: "יחד עם זאת, מצאתי שאין זה סביר שהמומחה מטעם התובעת לא ייחס ולו חלק מהנכות הנפשית אותה קבע לפגיעות המיניות אותן עברה התובעת בצעירותה מצד אחיה".
