פסק דין משמעותי עבור ניצולי שואה המקבלים קצבה מוועידת התביעות מגרמניה, הרכב שופטי בית משפט המחוזי בתל אביב בראשות השופט שאול שוחט, קבעו כי אין להכליל את הקצבה שמתקבלת מוועידת התביעות בחשבון ההכנסות החודשיות של הניצול המבקש הגדלת קצבה עקב מצבו הכלכלי. פסק הדין ניתן בעקבות ערעור על החלטת הרשות לזכויות ניצולי שואה שיש להכליל את הקצבה בחישוב ההכנסות של ניצולה, החלטה המנוגדת לתיקון לחוק ההטבות לניצולי שואה.
- לראשונה: ביקורת בעמותות לרווחת ניצולי השואה
- עתירה: "הרשויות פגעו בזכויות הקניין של נספי שואה ונעדרים"
הערעור הוגש בשמה של קטרינה הלפרין, ניצולת שואה בת 97, ששרדה את מחנה ההשמדה אושוויץ ועלתה לישראל בשנת 1964 עם בעלה, אף הוא ניצול שואה, אולם רק בשנים האחרונות זכתה לקבל לראשונה קצבה בסכום נמוך מוועידת התביעות, ללא התייחסות למצבה הרפואי והכלכלי.
התחשיב מנוגד ללשון החוק
במהלך שנת 2020 פנתה קטרינה לסיוע המשפטי למיצוי זכויותיה, בין היתר להכרה במצבה הרפואי ולהגדלת הקצבה. עו"ד עידית פוגלר מהסיוע המשפטי הגישה בשמה בקשה לרשות לזכויות ניצולי שואה לתגמול מוגדל (הגדלת הקצבה) עבור קטרינה, אולם בקשתה נדחתה, עקב חישוב שנעשה ברשות לפיו הכנסתה החודשית כוללת את הקצבה שהיא מקבלת מוועידת התביעות. זאת, על אף שבתיקון לחוק ההטבות לניצולי שואה משנת 2018 נקבע כי קצבה חודשית מוועידת התביעות לפי חוק זה, לא תחשב כהכנסה לעניין תגמול ותגמול מוגדל.
בעקבות סירוב זה הוגש ערר לבית משפט השלום בשמה של קטרינה בה נטען כי הרשות לזכויות ניצולי שואה לא אפשרה לקטרינה וכמוה לניצולים אחרים לממש את זכויותיהם לתגמול לפי הכנסה ותגמול מוגדל ולקבל הטבות והקלות נוספות כפי שקבע המחוקק. בית משפט השלום דחה את הערר, אולם הוגש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וכאמור בתחילת השבוע קיבל הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי בתל אביב את הערעור, וקבע כי התחשיב שערכה הרשות לזכויות ניצולי שואה, מנוגד ללשון החוק.
"שמירה על השוויון עשיית צדק"
"העובדה", נכתב בפסק הדין, "שהרשות מביאה בחשבון בשלב השני של התחשיב את הסך של קצבת קרן סעיף 2 בתוך התגמול העיקרי מנוגדת למספר סעיפים ברורים בחוק ההטבות… יתר על כן, כאשר היא (הרשות) לוקחת בחשבון בתחשיב 'התגמול העיקרי' את קרן סעיף2 , היא מונעת מאותו קומץ ניצולי שואה ליהנות מכפל הקצבאות אשר המחוקק רצה לאפשר להם, כפי שהובא לעיל בדברי ההסבר ובדברים שהושמעו בוועדת העבודה והרווחה. למעשה בכך היא מקבעת את זכאותם לקצבה אחת בלבד, קצבה בגובה קצבת האוצר, ולא לכך התכוון המחוקק".
נכתב בפסק הדין: "לעניין זה אין אלא להפנות למחוקק, שאמר דברו במפורש כי ניצולי שואה אלה הם בגדר הניצולים, שעברו את המאורעות הקשים ביותר (דוגמת המערערת שהייתה גם בגטו וגם במחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו) וזכו לקבל קצבה רק בשנות חייהם המאוחרות ביותר (משנות ה- 90 של המאה הקודמת ואילך) 50 שנה לאחר סיום המלחמה. זאת, לעומת ניצולי השואה שהגיעו לישראל לפני 1953 או שהספיקו להגיש תביעה לפני שנת 1969 לגרמניה או למדינות אחרות וקיבלו קצבה ותגמולים כל אותן 50 שנה".
"מדובר בקבוצת ניצולים קטנה מהמעגל הראשון, ששרדו עד לשנת 2014 והמחוקק החליט לעשות עמם צדק בשנות חייהם האחרונות ולאפשר להם, אם הם נזקקים, לקבל את הקצבה מחו"ל בנוסף לתגמול המוגדל ממדינת ישראל. זו אינה פגיעה בשוויון, אלא שמירה על השוויון ועשיית צדק, גם אם מאוחר, לאותם ניצולים. המחוקק הביא בחשבון את התקציב הנדרש, בוודאי שגם הוא הביא בחשבון עלויות תקציביות".
__________________________________________
