הרכב שופטי בית המשפט העליון בדעת רוב בראשות הנשיאה אסתר חיות, השופט ניל הנדל, השופט יצחק עמית, השופטת דנה ברק-ארז, השופטת ענת ברון והשופט ג'ורג' קרא, כנגד דעתם החולקת של השופט נעם סולברג, השופט דוד מינץ והשופט יוסף אלרון, קבע כי תיקון מס' 50 לחוק-יסוד: הכנסת – שהגדיל את תקרת התקציב ההמשכי לשנת 2020 בסכום של 11 מיליארד שקלים, וזאת בין היתר, לצורך חלוקת כספים קואליציוניים וכספי תמיכות – מהווה שימוש לרעה בסמכות המכוננת. החלטת בג"ץ שקבעה, בין היתר, שהתיקון לחוק שימש לצרכי בחירות, עוררה סערה רבתי בזירה הפוליטית – עם התלהמות של יו"ר הכנסת יריב לוין וחברי כנסת נוספים מהצד הימני של המפה הפוליטית. בצד הנגדי קראו שר המשפטים בני גנץ ויו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, שלא להסית כנגד ביהמ"ש העליון.
יו"ר הכנסת יריב לוין כינה את ההחלטה לבטל חוקי יסוד על ידי בג"צ "אירוע מטורף וניסיון לבטל את הדמוקרטיה" מנגד שר המשפטים בני גנץ קרא לכבד את ההחלטה ויו"ר יש עתיד תקף את לוין וקרא להחלפתו מתפקיד יושב ראש הכנסת הזמני. "יו"ר הכנסת חצה את כל הקווים האדומים. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה יו"ר כנסת שמנסה להרוס את יסודות הדמוקרטיה ושלטון החוק".
ביקורת מימין
במפלגות הימין מתחו ביקורת על ההחלטה כך איילת שקד, בצלאל סמוטריץ וכן בליכוד. מנגד, במפלגת מרצ בירכו על ההחלטה. לפיד קרא להפסיק את ההתלהמות כלפי ביהמ"ש העליון ואמר: "המתקפה של יו״ר הכנסת על בג״צ היא המשך ישיר למתקפה של נתניהו על כל מוסדות השלטון. זו התפוררות שלטונית גמורה. יש הבדל בין ביקורת לגיטימית להשתוללות פרועה וחסרת אחריות
בית המשפט עמד בדעת הרוב על המאפיינים של חוקי היסוד כפרקים בחוקה העתידית של מדינה ישראל וקבע כי על מנת שדבר חקיקה יהווה פרק בחוקה לא די בכך שיישא את הכותרת "חוק יסוד", אלא עליו לקיים מאפיינים מסוימים של חוקה שלדעת רוב שופטי ההרכב אינם מתקיימים במקרה זה. עם זאת, נוכח העובדה ששנת התקציב 2020 הסתיימה והרוב המוחלט של התוספת הכספית חולק, בית המשפט הסתפק בהוצאת "התראת בטלות", שמשמעותה היא שככל שבעתיד ייערך תיקון במתכונת דומה – הוא צפוי להתבטל.
תקציב המשכי
כזכור שנת 2020 נפתחה מבלי שהכנסת אישרה תקציב מדינה, ועל כן התנהלה הממשלה על פי תקציב המשכי המאפשר לה להוציא בכל חודש סכום של 12/1 מהתקציב השנתי הקודם, וזאת למשך תקופה של 100 ימים מיום כינונה של ממשלה חדשה – שלאחריה, בהיעדר אישור לחוק תקציב, תתפזר הכנסת וייערכו בחירות. על פי חוק יסוד: משק המדינה, התקציב ההמשכי מיועד אך ורק לצורך קיום התחייבויות קודמות, שירותים חיוניים ומטרות שנכללו בתקציב השנתי הקודם שאושר בכנסת.
הממשלה ה-35 הוקמה במאי 2020 ,ובהתאם לחוק-יסוד הכנסת היה עליה להביא לאישור הכנסת את הצעת חוק התקציב לשנת 2020 עד יום 25.8.2020.יום קודם לכן התקבלו שני תיקונים לחוק-יסוד הכנסת בהוראת שעה, על מנת למנוע את התפזרות הכנסת. התיקון הראשון דחה את מועד התפזרות הכנסת ה-23 בשל אי-אישור התקציב לשנת 2020 מיום 25.8, ליום 23.12.2020 והתיקון השני הקצה לשימושה של הממשלה סכום של 11 מיליארד שקלים, נוסף על תקרת התקציב ההמשכי, וזאת, בין היתר, לצורך חלוקת כספים קואליציוניים וכספי תמיכות.
לא תיאורטי
לבית המשפט הוגשו עתירות העוסקות בשני התיקונים, אך נוכח התפזרות הכנסת ה-23 ביום 23.12, לאחר שגם במועד הנדחה לא אושר התקציב, קבע בית המשפט כי בכל הנוגע לתיקון הראשון לחוק-יסוד הכנסת דחיית מועד התפזרות הכנסת, העתירות הפכו לתיאורטיות.
לעניין הגדלת תקרת התקציב ההמשכי נחלקו הדעות של השופטים, כאשר דעת הרוב קבעה כי אין מדובר בעתירה תיאורטית, וכי מתקיימים בענייננו חריגים המצדיקים קיום דיון בעתירות גם אילו היו הופכות לתיאורטיות. עוד קבעה דעת הרוב כי תיקון לחוק יסוד שמטרתו לעגן חריגה של 11 מיליארד שקלים מהתקציב ההמשכי, עבור שנת כספים מסוימת ולצרכיה של ממשלה ספציפית, לא יכול להוות חלק מפרקי החוקה של מדינת ישראל אף שניתנה לו הכותרת "חוק יסוד".
בהתאם לעמדת שופטי הרוב, הוראת חוק שאינה כללית ואינה יציבה – אין מקומה בחוקה. בית המשפט עמד על כך שהתוספת של 11 מיליארד השקלים נעדרת סימני היכר מזהים המאפיינים נורמה חוקתית. זאת, בין היתר, מכיוון שמדובר בנורמה זמנית ופרסונלית במובן זה שהיא מכוונת כל כולה לפתרון קשיים פוליטיים ספציפיים של ממשלה מסוימת ואינה חלה ביחס לממשלות עתידיות.
הזירה הפוליטית
הימנעות הכנסת והממשלה מאישור תקציב לשנת 2020 ,תוך הכשרת הוצאה ממשלתית משמעותית – שמיועדת, בין היתר, לחלוקת כספים קואליציוניים וכספי תמיכות כאילו אושר תקציב, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם מנגנון התקציב ההמשכי אשר עוגן זה מכבר בחוק יסוד, מהווה – כך נפסק – מקרה מובהק של "שימוש לרעה בסמכות המכוננת", דוקטרינה שהוכרה בעבר בבג"ץ 10/4908 ובבג"ץ 16/8260 בעניין התקציב הדו-שנתי. עם זאת, נוכח העובדה ששנת התקציב 2020 הסתיימה והרוב המוחלט של התוספת הכספית כבר חולק, בית המשפט הסתפק ב"התראת בטלות".
שופטי המיעוט סברו כי אין מקום לקיים דיון תאורטי – שנזקו עולה על תועלתו – בהוראת-השעה שעברה מן העולם. אין הצדקה למתן סעד בנוגע לאושיות המשטר החוקתי, ולהתערב באופן תקדימי בחקיקת-יסוד. לגישת שופטי המיעוט, ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד מעוררת שאלות יסודיות במישור הסמכות, והפעלת הביקורת השיפוטית במקרה זה עלולה להתפרש כ-"שימוש שלא לטובה" בסמכות זו. אין מקום לקביעת מבחנים מהותיים לצורך זיהוי של חוק יסוד. צוין כי אל לו לבית המשפט להיכנס לזירה הפוליטית ולקבוע הסדרים חוקתיים המצויים באחריות נבחרי הציבור החבים דין וחשבון לבוחריהם. הבטחת אמון הציבור בשפיטה היא צו השעה, ואין מקום להשיג את גבולה של הכנסת כרשות מכוננת.
_____________________________________________________________
